ביוון העתיקה היה נהוג לומר שאם צנונית שווה מתכת וסלק שווה כסף, הרי שחזרת שווה זהב. אבל החזרת זכתה להוקרה לא רק ביוון ובטח שלא רק אצלנו. היא היתה בין המוצרים הראשונים (הרבה לפני הקטשופ והמיונז) שנארזו בבקבוק ושווקו בצורה מסחרית, היא נכנסה לספר שיאי גינס עם שורש שגדל למשקל של 40 קילוגרם, ויש לה אפילו עיר בירה עולמית (Horseradish) שנמצאת באילינוי, ארצות הברית.

הכל על חזרת הגינה. סגול על גבי גפילטע-פיש או ווסאבי על סושי.

שורש עם שורשים
לחזרת הגינה יש היסטוריה מורכבת, מסתורית ומשמעותית. הרבה לפני שהיא הפכה להיות החזרת שאנחנו מכירים אבל לא בטוח אוהבים, היא היתה מונחת בארגז הכלים של כל רופא שכיבד את עצמו.

ביוון השתמשו בה בתור מעורר מיני ומשכך כאבים, במצריים רקחו ממנה סירופ מכייח נגד שיעול, בדרום אמריקה נהגו למרוח את השורש על המצח כדי להרגיע כאבי ראש ועל החניכיים כדי לשמור על בריאותם. בשאר העולם, פחות או יותר האמינו שהיא יכולה לרפא הכל. מדלקת מפרקים, דרך שחפת, בצקת, דלקת בדרכי השתן, אבנים בכליות, תולעים במערכת העיכול ועוד. חזרת גם נקראה לדגל בכל פעם שהיה צריך חומר מעורר או ממריץ. 

במקור, מאמינים שהיא יקית אמיתית שהגיעה ממרכז אירופה, שם גם קיבלה את השם הראשון שלה, צנונית ים (בגלל שהיא גדלה ליד הים והיתה לבנה כמו צנונית). ממרכז אירופה, היא הגיעה למדינות הצפון והמערב, והיתה המזון העיקרי של מעמד הפועלים. גידלו אותה בשולי הדרך, בסמוך לפונדקים ותחנות תחבורה ציבורית (שאז היתה כרכרות) כדי להכין משקה מרענן לנוסעים התשושים.

לקראת סוף המאה ה- 17, חלה הפריצה הגדולה שלה. המהפך הגדול שהפך אותה לבת לוויה קבועה לבשר וצדפות. לארצות הברית היא הגיעה עם המתיישבים האירופאים הראשונים, ועד סוף המאה ה- 18 תעשיית החזרת הפכה לאחת התעשיות המשגשגות ביבשת.

עובדי אלילים
מפתיע, אבל לשורש עצמו אין ממש טעם וריח. אבל ברגע שלהב הסכין נוגעת בבשר הלבן, משתחררים אנזימים בלעדיים למשפחת המצליבים (ברוקולי, כרובית) שאחראים לטעם החריף. העיקרי שבהם הוא סיניגרין (Sinigrin), שמתפרק בקיבה לאליל-איזוציאנטים (Allyl Isothiocynate) חומר בעל תכונות אנטיביוטיות, שיכול להסביר במונחים עכשוויים את השימוש המסורתי בחזרת לטיפול במחלות דרכי הנשימה, זיהומים של דרכי השתן וצרות של מערכת העיכול. מחקרים מראים כי אכילה קבועה של אנזימים אלה אף עשויה להפחית את הסיכון להתפתחות סרטן ולמנוע התפתחות גידולים קיימים.

חזרת היא גם אחד הצמחים הבודדים שממריצים את זרימת הדם לשטח החיצוני של העור. כאשר מורחים אותה על גבי העור, יש לה יכולת לגרום לנימים להתרחב. הפעולה הזאת מגבירה את זרימת הדם בגוף כולו, ומעודדת דם לנוע לפני השטח. זה לא טיפול רשמי לדלקת מפרקים, אבל ברפואה משלימה משתמשים בתכונה הזאת כדי להפחית כאב ודלקות.


כחומר ממריץ, לחזרת יש מספר השפעות חיוביות גם על מערכת הנשימה. היא מכייחת, מעודדת את הגוף להיפטר מעודף ליחה (סינוסיטיס, ברונכיט), מעודדת הזעה, מקלה על הנשימה (במקרה של שיעול רגיל או אסטמה), ומנקה את השטח מזיהומים בקטריאליים, כמעט כמו אנטיביוטיקה.

כל התכונות האלה עובדות טוב גם לגבי בעיות של מערכת העיכול, כמו עצירות וגזים. לפי החשד של החוקרים, אותם אנזימים מיוחדים מגבירים את הייצור של מיצי מרה ומסייעים לכבד להיפטר מפסולת.

חוץ מזה, בחזרת יש גם אשלגן, סידן, מגנזיום, ויטמין C וסיבים תזונתיים. בלי שומן ובלי קלוריות לא נחוצות (2 לכפית) אבל עם הרבה טעם.

תעודת זהות:

ידוע בציבור: חזרת
שם בוטני:
Armoracia Rusticana
שם משפחה: מצליבים 
מוצא: מרכז אירופה
עונה: כל השנה
מה אוכלים: את השורש
מילה מהסינים: מחזק יאנג, מניע צ'י, מפזר עודף לחות ומשתן

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה