רבים מאיתנו, ילדים כמבוגרים, נוטלים ויטמינים ותוספי מזון שונים. עם בוא החורף מכירת הוויטמינים גדלה כי רבים מאמינים שהם עוזרים נגד מחלות למיניהן. אך האם נטילת ויטמינים עוזרת תמיד ובכל מצב?

הנה חמש עובדות על הוויטמינים שאולי לא ידעתם.

ויטמינים במזון ובכדורים

ויטמינים הם חומרים אורגניים השונים זה מזה בהתאם למרכיבים הכימיים שלהם. במזון הם נמצאים בכמות מועטה. הוויטמינים חיוניים לאורגניזם החי – בדיוק כמו שומנים, חלבונים ופחמימות.

במאה שעברה למדו לייצר ויטמינים באופן מלאכותי במעבדות – מה שאיפשר את ייצור הכדורים ותוספי המזון. אך אם הוויטמינים היו מורכבים רק מחומרים טבעיים, כדור אחד היה בגודל של כדור גולף.

ויטמינים סינתטיים נקלטים לא פחות טוב, ולפעמים אפילו טוב יותר, מאשר החומרים האנלוגיים שלהם במזון. יוצא מן הכלל הזה הוא ויטמין אי, אשר נקלט טוב יותר פי שניים בצורתו הטבעית, לכן רוב תוספי המזון כוללים את ויטמין אי הטבעי.

צפדינה וגילוי הוויטמינים

את הניסויים הקליניים הראשונים בהיסטוריה ביצע באמצע המאה ה-18 הרופא הסקוטי ג'יימס לינד, אשר עסק בבעיית הצפדינה. מחלה זו גורמת לחולשה, לדימום בחניכיים, לאבדן שיניים – ובהיעדר טיפול רפואי, גם למוות. המגזר המקצועי שהיה חשוף ביותר לצפדינה (או בשמה האחר – צינגה) היו הימאים, ובתקופתו של לינדה ממחלה זו מתו יותר בני אדם מאשר במלחמות. לינד בחר למטרות המחקר שלו 12 ימאים שסבלו מצפדינה, חילק אותם לקבוצות ורשם לכל אחד מהם תפריט משלו. הימאים אשר קיבלו לימונים או תפוזים החלימו מהצפדינה במהירות יחסית. כך הוכיח לינד שצריכת חומרים הנמצאים בפירות ההדר חיונית למניעת הצפדינה.

המסה של לינד על צפדינה ראתה אור בשנת 1753. מאמרו זה מהווה את הנקודה המכוננת שממנה החלה שלב המחקרים הנרחבים יותר, אשר בסופו של דבר הביאו לגילוי הוויטמינים. את הוויטמין סי עצמו, שהיעדרו גורם לצפדינה, גילו רק כעבור 175 שנה. אגב, עם הזמן התברר שבפירות ההדר יש כמות קטנה יותר של ויטמין זה מאשר בפלפל בולגרי אדום למשל.

הוויטמינים והסרטן

בתחילת שנות ה-70 חתן פרס נובל, הכימאי והפיזיקאי ליינוס פאולינג, גילה את נפלאות הוויטמינים והפך לתועמלן הפעיל ביותר שלהם בארה"ב. פאולינג, שהיה אחד מארבעה אנשים שזכו בפרס נובל יותר מפעם אחת (הוא זכה פעמיים) טען כי נטילה סדירה של ויטמינים עשויה להוריד את הסיכונים להתפתחות הסרטן לסוגיו. טענתו זו קנתה לה חזקה בקרב הקהילייה הרפואית, אך מחקרים מדעיים שנערכו בנושא לא הוכיחו טענה זו. לא רק זאת, יש מחקרים הטוענים כי במקרים מסוימים הוויטמינים עלולים לפעמים דווקא להאיץ את הופעת המחלה.

בתחילת שנות ה-90 נערך בפינלנד מחקר נרחב בקרב 29 אלף מעשנים. את הנחקרים חילקו לשתי קבוצות. התפריט של הקבוצה הראשונה כלל ויטמין אי או בטא קרוטונים, ואילו הקבוצה השנייה קיבלה פלצבו – תרופת דמה. תוצאות המחקר הראו כי מבין אלה שנטלו בטא קרוטון במשך חמש שנים ומעלה התמותה מסרטן הריאות הייתה גבוהה ב-18 אחוז מאשר אצל האחרים. מחקר דומה, בהשתתפות 18 אלף אנשים שנכללו בקבוצת הסיכון בשל עבודה עם אסבסט, בכלל הופסק: בקבוצת הנחקרים אשר קיבלו תערובת של ויטמין איי ובטא קרוטון, התמותה מסרטן הייתה גבוהה פי שניים מאשר אצל האחרים.

גם המחקרים המודרניים לא מפיחים תקוות רבות באלה הנוטלים ויטמינים. בשנת 2011 חוקרים מאוניברסיטת מינסוטה גילו שהתמותה בקרב נשים אשר נטלו מולטי-ויטמינים, הייתה גבוהה יותר מאשר אצל אלו שלא נטלו כאלה. ואילו מחקר נרחב יותר שנערך בקרב גברים מעל גיל 50 הראה שאלה שנטלו ויטמין אי היו בסיכון גבוה יותר להתפתחות סרטן הפרוסטטה מאשר אלה שלא נטלו אותו.

גורלו של ליינוס פאולינג

הרעיון על התכונות המרפאות של החומצה האסקורבית (שזה שם אחר לוויטמין סי) החל לבעור בפאולינג לאחר שקיבל מכתב מכימאי אשר טען כי נטילה סדירה של ויטמין סי בכמויות גדולות מאריכה חיים. פאולינג (שבאותה תקופה היה בן 65) סבר גם שנטילת החומצה האסקורבית בכמות מוגברות (אשר היו גבוהות כמעט פי 50 מאשר המנה היומית המומלצת על ידי מוסדות רפואיים) יכולה למנוע את הופעת ההצטננות. הוא כתב על כך ספר בשם "ויטמין סי והצטננות", אשר תוך זמן קצר הפך לרב מכר בארה"ב, ובעקבות כך מכירת הוויטמינים גדלה פי 4. עם זאת, טענותיו של פאולינג לא התבססו על ניסויים קליניים, אלא רק על ניסיון אישי ועל ספרות מקצועית. מחקרים מאוחרים יותר שנערכו בנושא הוכיחו כי התיאוריה של פאולינג אינה מבוססת.

אך פאולינג לא נעצר בהצטננות – בסוף שנות ה-70 הוא החל לטעון שוויטמין סי עשוי לרפא סוגים שונים של מחלות הסרטן. טענותיו הפיחו תקוות בקרב אלפי אמריקאיים, אך התברר כי אלו היו תקוות שווא, מכיוון שגם התיאוריה הזאת לא הוכחה מדעית עד עצם הימים האלה.

למרות נטילה סדירה ויומיומית של כמות מוגברת של חומצה אסקורבית, אשתו של פאולינג נפטרה מסרטו הקיבה. פאולינג עצמו האריך חיים עד גיל 94, ונפטר מסרטן הערמונית. הוא טען כי נטילה מוגברת של ויטמינים עיכבה את מחלתו.

נטילת יתר של ויטמינים

ויטמינים אינם כה בלתי מזיקים כפי שמקובל לחשוב. נטילת יתר שלהם עלולה להביא להרעלה, כתוצאה משימוש יתר (מקרי או מכוון) בוויטמינים, הרבה מעבר למצוין בהוראות השימוש.

נטילת יתר של המולטי-ויטמינים היא מסוכנת במיוחד, מכיוון שהרכיבים שלהם, כמו ברזל וקלציום, עלולים, בכמויות גדולות, להביא להרעלה, שיכולה להסתיים אפילו במוות.

הסימפטומים הראשונים של נטילת יתר של מולטי-ויטמינים יכולים להתבטא ברמות שונות: החל משינוי בצבע השתן, דרך צריבה בעיניים, דפיקות לב מואצות, נשירת שיער וכאבים בפרקים ובעצמות. מצבים אלה מצריכים התערבות רפואית דחופה.

גם את תוספי המזון יש ליטול בזהירות. שימוש יתר של ויטמין בי 3 למשל עלול לגרות תגובה הדומה לזו האלרגנית – אדמת בעור, גירוד, אקזמה. שימוש יתר חד-פעמי של ויטמינים איי ודי בדרך כלל לא יגרום לנזק מיידי, אך נטילה יתר ממושכת שלהם עלולה לגרום להפרעות בלב ובכליות.

נכון להיום ברור כי דרושים מחקרים מקיפים יותר בנושא התועלת ו/או נזק בוויטמינים, ובשלב זה חשוב לא ליטול אותם ללא היוועצות ברופא המשפחה. חשוב מאוד לקבוע באילו חומרים יש מחסור באורגניזם על מנת להימנע מהתופעות של נטילת היתר, אשר עשויות להחריף את הסימפטומים של המחלה ולגרום חלנזק בריאותי.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה