Write a comment
למרות שאנו זקוקים רק לכמות מזערית מהמינרל, מחסור ביוד היא תופעה מוכרת. הכירו את חשיבותו של היוד ואיך לצרוך אותו באמצעות תזונתכם

יוד (IODINE) הוא מינרל המצוי בגוף בכמות קטנה אך חשובה ביותר. היוד הוא מרכיב חיוני בשני ההורמונים המפעילים את בלוטת התריס, טירוקסין וטריודוטירונין (ובהתאמה - T3 ו-T4).

בלוטת התריס, המכונה גם בלוטת המגן (תירואיד), נמצאת בקדמת הגרון (מתחת לפיקת הגרון), גודלה כ-5 ס"מ והיא ממונה על שורה ארוכה של תפקידים נכבדים למדי בגוף: איזון משק הנוזלים, חילוף החומרים, רמת האנרגיה, משקל הגוף, הזיכרון, איזון קצב פעימות הלב, ויסות רמת הכולסטרול בדם – וכאמור, אלה המרכזיים שבהם.

בלוטת התריס שואבת את היוד מן הדם, מערבת אותו בפעילות ההורמונים T3 ו- T4 ואת העודף פולטת בחזרה למחזור הדם.

תת פעילות של בלוטת התריס
מחסור ביוד עלול לגרום לירידה ברמת ההורמונים וכתוצאה מכך לפעילות מופחתת של בלוטת התריס, אשר תבוא לידי ביטוי בתסמינים הבאים.

• נשירת שיער
השמנה
• ירידה בחשק המיני
• עלייה במשקל
• הפרעות ריכוז וקשב
• התכווצויות שרירים תכופות

יתר פעילות של בלוטת התריס
תופעה זו יכולה להתרחש לא רק בשל עודף יוד, אבל כמות גבוהה של המינרל עלולה בהחלט לעורר ייצור רב מדי של הורמונים, ולהוביל את בלוטת התריס לפעילות גבוהה, שסימניה הם:

• עצבנות
• אי סבילות לחום
• ירידה במשקל לצד תיאבון תקין (חילוף חומרים מואץ)
• חולשה בשרירים
• בהייה בעיניים פקוחות. הסיבה לסימפטום יוצא דופן זה היא פעולת ההורמון טירוקסין על שריר העפעף, שמותיר את העיניים פקוחות.
• אי סדר במחזור הנשי

כמה יוד אנחנו צריכים
התשובה היא מעט מאד. כמות היוד הנחוצה לגוף נמדדת במאיות ואלפיות הגרם. להלן כמויות היוד הנדרשות לפי גילאים.

• גיל 0-6 חודשים: 110 מיקרוגרם
• עד גיל שנה: 130 מק"ג
• מגיל שנה עד גיל 8: 90 מק"ג
• מגיל 9 עד 13: 120 מק"ג (1.2 מ"ג)
• מגיל 14 והלאה: 150 מק"ג
• נשים בהריון: 220 מק"ג
• נשים מיניקות: 290 מק"ג

את כמות היוד בגוף בודקים באמצעות בדיקת שתן. ועדיין, על אף הכמויות המזעריות של יוד להן אנו נדרשים, נמצא מחסור בקרב חלקים נכבדים מהאוכלוסייה. מחסור ביוד בקרב תינוקות, שנגרם בדרך כלל בשל מחסור ביוד אצל האמהות, עלול להוביל לפיגור שכלי, בעיות בצמיחה, חירשות ואף להפלות ולמות עוברים.

ב-2007 העריך ארגון הבריאות העולמי (WHO) כי כ-2 מיליארד איש בעולם סובלים ממחסור ביוד, ובהם כ-290 מיליון ילדים. גם בעולם המערבי נרשם מחסור ביוד, אם כי בשיעור קטן יותר מבמדינות מתפתחות, ובארה"ב קבעה רשות המזון והתרופות (FDA) כי יש להעשיר את המלח הביתי ביוד. בהמלצת ארגוני בריאות עולמיים, עברה המלצה זו הלאה, ומדינות נוספות נוהגות להעשיר את המלח במינרל יוד.

יוד בתזונה
בישראל אין חובה להעשיר את המלח ביוד, ולכן קשה להסתמך על המלח הביתי או מלח הבישול כמקור אמין ליוד. מה עוד שהיוד מתנדף מהמלח אם משאירים את המכסה פתוח...

המודעות לתזונה בריאה ולנזקי צריכה מוגברת של מלח, הובילה יצרני מזון רבים להוריד את כמות המלח ממוצריהם. המשמעות המיידית היא צניחה בכמות היוד במזונות כמו לחם וחלב ומוצריו.

חשוב לדעת כי ירקות ממשפחת המצליבים, כמו צנון וצנונית, כרוב וכרובית, ברוקולי ועוד, מכילים חומר הקושר יוד ובכך מונעים את ספיגתו בגוף. המשמעות היא לא לצרוך מאכלים עשירים ביוד לצד ירקות אלה, ובכך לא לפגוע בספיגה בגוף.

דגים, פירות ים ואצות נחשבים מקור מצוין ליוד, אם כי רמת היוד בהם משתנה בהתאם לרמת המלח במי הים בהם חיו.

המאכלים המשמשים מקור טוב ליוד

אצות
אצות ים מיובשות הן מקור נהדר ליוד. אצות מסוג נורי המשמש להכנת סושי, היג'אקי, קלפ, קומבו ועוד הן עתירות ביוד ויספקו בקלות צריכה של אדם בוגר. כף אחת של אצות מכילה 2,000 מק"ג, כך שכמה חתיכות סושי ביום יספיקו בהחלט.

דגי ים ופירות ים
ככל שהדג טרי כך רמת היוד בו נותרה עדיין גבוהה. וכאמור, רמת היוד היא תוצאה של כמות היוד במלח אשר במי הים בהם חיו הדגים. דגי מים מתוקים דלים ביוד ואינם נחשבים מקור תזונתי למינרל זה.

חמוציות
בנוסף לכמות גבוהה של נוגדי חמצון, החמוציות מכילות גם כמות גבוהה למדי של יוד, וב-100 גרם מהפרי יש 400 מק"ג יוד.

תפוח אדמה
הוויטמינים, המינרלים וכל הדברים הטובים בירקות והפירות נמצאים בקליפה, לכן מומלץ לבשל את תפוח האדמה על קליפתו.

תפוח אדמה בסדר גודל בינוני מכיל כ-70 מק"ג, שהם כמחצית מהצריכה היומית המומלצת לאדם בוגר.

שעועית
כוס שעועית מכילה כ-70 מק"ג יוד, כאמור כמחצית מצריכתו היומית של אדם בוגר. הנה עוד סיבה לתת עדיפות לקטניה זו בתפריט.
מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.