Write a comment

 

ד"ר רפאל רוזנר, ד"ר להיסטוריה בהכשרתו, החליף את ההיסטוריה של העובדות בהיסטוריה של אנשים כי אנשים זה יותר מעניין. זה התחיל אי שם במאה הקודמת מחקר המילה, המשיך בתורת הסמלים (סמיולוגיה) ונגמר בסמיואנליזה, שהיא למעשה שיטה טיפולית שיסד רוזנר, המשלבת את תורת הסמל, תורת הדמיון עם הגותו של הפסיכיאטר קרל גוסטב יונג, והיא עוסקת במשמעות ופרוק הסמל. (סמל=Semeion, משמעות=Semiosis, פרוק=Analysis)

"האדם הוא ספר שכתוב בשפה הסמלית. צריך לדעת לקרוא אותו, להבין את השפה" אומר רוזנר. גם תנועות גוף לא נשלטות ולא מודעות, מחשבה, צורת ההתבטאות שלנו, הלבוש, המראה, כל טעם, צליל או ריח, הכל אומר משהו. וברגע שמדובר במשמעות בעייתית (בתפיסה האישית כמובן), הסמיואנליזה מאפשרת לנו לפרק את המשמעות הזאת ולהעניק לסמל היבטים חיוביים יותר בעת הצורך.

הוא לא מטפל אלא מעדיף לקרוא לעצמו יועץ או מלווה, הוא עוסק הרבה בפילוסופיה,בדת במיסטיקה ואפילו באומנות ובעברו גם קשור לפסיכולוגיה ולפסיכואנליזה. הוא לוקח מכל תורה מה שיכול לסייע לו, או יותר נכון למטופל.  

הסמל מתחיל בתוכי

סמל הוא כל מה שאני מעניק לו משמעות. הוא משתנה מאדם לאדם והוא מושפע מדברים מולדים, מחינוך ומההיסטוריה האישית שלנו וגם מהתרבות. הוא סובייקטיבי לחלוטין ונוצר בתוך האדם באמצעות שרשרת פעולות פיזיולוגיות מוחיות ונפשיות. פיזיולוגיות כי אנחנו קולטים את העולם באמצעות החושים שלנו, מוחיות כי חומר הגלם שנקלט עובר במוח תהליך עיבוד ואז הוא מקבל משמעות (בטבע למשל אנחנו לא רואים צבעים אלא גלי אור שמתורגמים לצבע, והצבע הוא בעל המשמעות) ונפשיות כי סמל חיוני לתקשורת שלנו עם הסביבה ובכלל. אם אני לא מעניק משמעות לסמל אני מרגיש מבוכה (למשל כשפוגשים אדם ולא מצליחים לתקשר איתו זו סיטואציה מביכה).

תהליך ההסמלה הוא מקובע כי כאמור אנחנו נוטים לזהות דברים לפי מולד, חינוך ותרבות, כי אנחנו מותנים כל הזמן. אבל למרות המוסכמות התרבותיות, כל סמל הוא בעצם משהו מאוד אישי, הכל עובר דרך הפריזמה שלי, הכל סובייקטיבי והכל סמלי. הדת היא סמלית, המיסטיקה היא סמלית, ואפילו מדע מדויק הוא סמלי. האדם יוצר אינספור סמלים ביום, כל יום, כל היום, כל הזמן. גם כשישנים באמצעות החלום. אנחנו מפעל לסמלים. ואפילו המילה סמל היא סמל.

האינטראקציה

זה לא בדיוק רפואה משלימה כמו שאתם חושבים עם נשימות עמוקות מהבטן, והתחברות לעצמי, אבל מבחינת רוזנר המילה היא כלי הוליסטי, החיבור המקסימאלי האבסולוטי בין גוף לנפש. "כשמדברים מפעילים ראשית את המוח אבל גם את הבטן, הריאות, חלל הפה, קני הנשימה מיתרי הקול, ויוצא משהו מאוד מופשט- מילה. חיבור של המוח ושל הנפש"

האינטראקציה היא שיחה, וכל אחד הרי משוחח בשפת סמלים משלו. כל מילה היא סמל ומשפט הוא סמל קצת יותר מורכב. כך כשאדם מדבר בצורה אסוציאטיבית, ולא ממש מתכנן את מה שהוא עומד להגיד, המילים חושפות את הקוד האישי הסמלי שלו. אז עוצרים, מתעכבים, שמים לב למילים שחוזרות על עצמן או נבלעות, נאמרות בטון או בהטעמה מיוחדים ומנסים להבין מה זה אומר. ברגע שמפרקים סמל אפשר להרחיב את הפרספקטיבה, וברגע שמתחילים לראות דברים נוספים בתוך הסמליות, משנים את התפיסה. זה נקרא דקונסטרוקציה. אם גם לכם זה קצת מזכיר טיפול פסיכולוגי, אל תטעו, זה ממש לא. בניגוד לטיפול הפסיכולוגי, המלווה הוא סובייקטיבי ולא משקף. אין פה את הריחוק שהפסיכולוג גוזר על עצמו, אין פה היררכיה, והיתרון הברור של המלווה, הוא שנקודת המבט שלו היא חיצונית.

אפילו כשמגיע אדם לא מאוד שופע מילולית (שגם זה אומר משהו) מצליח רוזנר דרך שיחה טריוויאלית לכאורה, לקרוא גם את "הספר האישי" שלו. זה יכול להיות דרך מוסיקה, אבל כזאת שאנחנו לא שומעים ביום יום, כזאת שאנחנו לא מבינים בה את הסמלים ונצטרך ליצור אותם לבד (למשל אפריקאית) זה יכול להיות תמונות בשחור-לבן, ריחות שאינם קשורים ליום יום שלנו ובאותה מידה גם יצירה של המוביל כמו ציור, כתיבה או חפצים שלו מהבית, ובעצם- כל דבר מהעולם הסמלי האישי שלו.

לא מדובר כאן על ריפוי אלא על שיפור. ריפוי בלקסיקון הסמלים של רוזנר היא מילה לא כל כך אנושית. "הרופא כאיש רפואה מציג את עצמו כבעל תכונות עילאיות, אנחנו פה כדי לשפר את החיים, להנמיך את המצוקות. אנחנו לא מתיימרים לרפא את מה שלא ניתן לריפוי. אונס למשל אי אפשר למחוק, אבל אפשר לנסות לחיות איתו יותר טוב. אדם צריך ללמוד להתמודד עם הגיבנת שלו ולשאת אותה בגאווה".

אז יש את הדברים שקורים בקליניקה ויש גם שיעורי בית. למשל אדם שמתלונן על התקפי כעס צריך לנסות לזהות את התחושות ברגע שזה קורה, לראות אותן, לדמיין אותן, ברגע שעושים את זה הכעס כבר שוכח. "זה לוקח זמן עד שזה נכנס למודעות, ובהתחלה חייבים להיכשל" הוא מסביר.

משך הטיפול תלוי במטופל. על פי העקרונות של רוזנר ייעוץ לא יכול להיות מוגבל בזמן. יש אנשים שהוא משמש עבורם רק תחנת תדלוק, אקמול, זה שהם לא מצליחים לעבור את השבוע בלעדיו, וזה בסדר גמור מבחינתו. לעיתים הפגיעה והפצעים כה חריפים שאינם יכולים להגליד, על האדם ללמוד לחיות איתם.

גם מחלה זה סמל

"אנחנו עסוקים בלנסות לתקשר ולקשר בין העולם הסובב אותנו לעצמנו, אבל אנחנו מתקשים בזה. גם מחלה פיזית היא סמל, אבל לא תמיד אנחנו מצליחים להבין אותו" אומר רוזנר.

אז איך בודקים סמליות של מחלה? ראשית מבררים את סוג המחלה. זה יכול להיות מחלות של עודף (למשל סרטן שהיא מחלה של ריבוי תאים) או מחלה של חוסר כמו אולקוס. "בדרך כלל אדם שסובל מעודף זה בגלל חוסר כלשהו, ואדם שסובל מחוסר זה בגלל עודף כלשהו".

הדבר השני שבודקים הוא האם המחלה היא מחלה שתוקפת מבפנים או מבחוץ. יש מחלות שמתפתחות פנימה לעומת מחלות שתוקפות החוצה, וגם זה אומר משהו.

הדבר השלישי הוא לבדוק את האיברים שנפגעים. בכל מחלה ישנם איברים שנפגעים, ומכיוון שמחלה היא שפה סמלית, יש משמעות לאיבר שנפגע. מחלה מדברת בשפה שלה ושוב, אי אפשר להפריד בין הנפשי לפיזי. הרגשה טובה מחזקת את המערכת החיסונית ומאפשרת לחולה להתמודד טוב יותר עם מחלתו.

בנוסף לביטויים הפיזיים הגלויים של המחלה בודק רוזנר את השפעתה גם בשלושה רבדים נוספים: המשפחה והסביבה, הסמליות של המחלה, והרגעה ותרפיה. למשל חולה סרטן, שאם כבר מדברים בסמלים, קיבל על עצמו גזר דין מוות. כל העולם הסמלי שלו משתנה בעקבות הידיעה הזאת. הוא חרד באופן קיומי, הוא מדוכא, מבחינה משפחתית הוא יכול להרגיש כנטל, כזה ששיבש את אורח החיים של המשפחה, או ההיפך – הוא יכול להרגיש שלא מקדישים לו מספיק תשומת לב, דבר המכביד על מחלתו שממילא כואבת. "דיכאון, תסכול וחרדה, שהם תוספת יוקר למחלה, רק מרחיקים את המטופל מהחלמה".

חוץ ממחלות פיזיות, יש גם את המחלות הנפשיות, גם הן מקבלות ביטוי פיזי. "חרדה למשל היא ההתגלמות כל הפיזי בנפשי: רעד, פעימות לב מוגברות, זעה קרה ועוד. חרדה מורכבת מאין ספור סמלים שהאדם לא מזהה כי הם נהפכו לחלק מהקוד הפרטי שלו. צריך להעלות את הסמלים האלה, לזהות אותם ולראות שישנם עוד היבטים. שמה שהוא מזהה או מרגיש כרגע זה רק חלק מהתמונה. צריך לעבור תהליך רגשי שישנה את התפיסה למחלה. תהליך רגשי שנובע משינוי בעולם הסמלי". 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.