את בדיקת מי שפיר, שנועדה לאבחן מחלות גנטיות עוד לפני הלידה, כולם מכירים. אבל מה זה בעצם מי שפיר, לא כולם יודעים להסביר.  אז מי השפיר (amnionic fluid), שנמצאים בתוך שק השפיר, נוצרים בערך שבועיים אחרי הכניסה להיריון. בתחילת ההיריון, הם מורכבים בעיקר ממים ששותה האם. בערך מהשבוע ה-20, הם עוברים לידיים של העובר. לקראת סוף ההריון, הם מורכבים בעיקר מהשתן של העובר.

מי השפיר הם בעצם סוג של בולמי זעזועים. הם תומכים בעובר, מאפשרים לו לנוע בחופשיות, מאפשרים את התפתחות שלו כי הם מכילים גם חלבונים ופחמימות, שומרים על טמפרטורה קבועה ונעימה ברחם, ומונעים חדירה של גורמים מזהמים.

עד השבוע ה- 12, כמות מי השפיר נמצאת באזור ה- 50 מיליליטר. באמצע הטרימסטר השלישי היא מגיעה לכ- 400 מיליליטר ולקראת סוף ההיריון היא מגיעה ל- 1,000- 800 מיליליטר.

כמות מי השפיר נמדדת על ידי מדד AFI. מחלקים את הבטן לארבעה חלקים, ומודדים את כמות הנוזל בכל רבע.

כאשר כמות מי השפיר נמוכה מ- 500 מיליליטר וההיריון נמצא בשלבים מתקדמים, זה מצב שנחשב למיעוט מי שפיר (Oligohydramnios). זה יכול לקרות בכל שלב של ההיריון, אבל זה שכיח יותר בשליש האחרון שלו. וזה קורה בערך ב- 4% מההריונות.


בגלל שבשלב מתקדם של היריון מי השפיר תלויים בפעילות של התינוק (בליעה והשתנה), מיעוט מי שפיר יכול להצביע על בעיה בהתפתחות מערכת השתן או מערכת הבליעה של העובר. זה יכול להעיד גם על בעיה בשליה, שלא מספקת לעובר את כל מה שהוא צריך, או לחילופין על בעיה אצל האמא, כמו התייבשות, לחץ דם גבוה ועוד.

בשלב מתקדם מאוד של ההיריון, שבו אף אחד לא רוצה לקחת סיכונים מיותרים, מיעוט מי שפיר בדרך כלל יגמר בזירוז תהליך הלידה. אפשרות נוספת להציל את המצב היא אינפוזיה של נוזלים לאם, כדי להגדיל את כמות מי השפיר. בשלבים מוקדמים יותר של ההיריון מיעוט מי שפיר נחשב לבעיה רצינית יותר, כי ההתפתחות התקינה של העובר תלויה בהם. בהמשך, זה עלול לגרום למומים מולדים בעובר, ולהגדיל את הסיכון להפלה, לידה מוקדמת או ניתוח קיסרי.

המצב ההפוך, של ריבוי מי שפיר (Polyhydramnios) מוגדרככמות הגבוהה מ- 2,000 מיליליטר. ריבוי מי שפיר פחות שכיח ממיעוט מי שפיר, והוא מתרחש בערך ב- 1% עד 2% מההריונות, הרבה פעמים בהיריון של תאומים, בגלל השליה המשותפת.

העובדה שריבוי מי שפיר הוא מצב פחות שכיח, לא עושה אותו יותר טוב . גם כמות גדולה מדי של מי שפיר קשורה למומים מולדים. אבל זה הזמן והמקום להרגיע. רוב המקרים של ריבוי מי שפיר מוגדרים כ'ריבוי מועט' ונגמרים עם סוף טוב. כאשר ריבוי מי השפיר מוגדר כ'ריבוי גדול', זה עלול לגרום להיפרדות השלייה, צירים מוקדמים, לידה מוקדמת, ניתוח קיסרי, דימומים, בעיות בהתפתחות שלד התינוק וסיכון נמוך (0.004) ללידת עובר מת.

רוב המקרים של ריבוי מי שפיר כאמור לא מסכנים את ההיריון, את העובר או את האם. קיימות תרופות להפחתת מי שפיר, אבל בגלל סיבוכים אפשריים לא נעזרים בהם החל משבוע 32. אפשרות אחרת היא שאיבת מי שפיר, אבל גם במצב הזה קיים סיכון. האפשרות האחרונה היא לזרז את הלידה.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

הוסף תגובה חדשה