Write a comment

 

כולנו יודעים שזאת חלק מהמציאות ככל שמתבגרים. כולנו מקווים ועושים כל מה שאפשר, כדי שלנו זה לא יקרה.

אבל אם לוקחים בחשבון שלאוסטיאופניה (Osteopenia), שלב אחד לפני אוסטיאופורוזיס, אין ממש סימפטומים, זה יכול להיות קצת טריקי.

א"ב של עצמות

גיל 30 הוא בדרך כלל השיא של העצמות שלנו. עד אליו, הן נבנות, גדלות ומתחזקות. ממנו והלאה הן מאבדות מהמבנה שלהן, מהמסה שלהן, מהמינרלים שהן מכילות והופכות עם הזמן לחלשות יותר ושבירות. למעשה, ככל שאנחנו מזדקנים, הגוף סופג בחזרה סידן ומינרלים אחרים מהעצמות. הספיגה המחודשת יכולה להחליש את העצמות. כי בעצם, הקצב בו הגוף סופג מינרלים, מהיר יותר מהקצב בו עצמות חדשות נבנות. כולנו מתחילים לאבד מסת עצם בסביבות הגיל הזה. אבל ככל שהעצמות שלנו חזקות יותר, זה ייקח יותר זמן.

בריאות העצם נמדדת בשני משתנים. הראשון הוא צפיפות העצם (בדיקה שמודדת כמה צפופות וכמה חזקות העצמות באמצעות מדידת רמת המינרלים בעצמות, כמו סידן וזרחן), השני הוא מסת עצם, שמשמעותו כמה עצמות בעצם יש לנו. זה נורמאלי לחלוטין לחוות מידה מסוימת של ירידה בשני המדדים האלה ככל שמתבגרים. אבל יש ירידה ויש אוסטיאופניה.

אוסטיאופניה מוגדרת כמצב בו צפיפות המינרלים בעצם נמוכה מהצפיפות הנורמאלית, אבל לא מספיק נמוכה בשביל להיות מוגדרת כאוסטיאופורוזיס. המשמעות של אוסטיאופניה היא, שככל שהזמן יעבור הסיכון להתפתחות אוסטיאופורוזיס גדול יותר.  אם לא מאבחנים את זה בזמן ומטפלים בזה בזמן, זה עלול להתפתח לאוסטיאופורוזיס, על כל המשמעויות המורכבות שלה. 

גורמי הסיכון להתפתחות אוסטיאופניה זהים לגורמי הסיכון של אוסטיאופורוזיס. היא שכיחה יותר בקרב נשים (אובדן מסת העצם מואץ על ידי שינויים הורמונאליים כמו גיל המעבר), במיוחד בעלות מבנה גוף קטן. היא שכיחה יותר כאשר התזונה חסרה במינרל סידן ובוויטמין D, סדר היום חסר בפעילות גופנית, וההרגלים הרעים שאימצנו לעצמנו הם עישון וצריכת אלכוהול. כמובן שהיסטוריה משפחתית של אוסטיאופורוזיס לא במיוחד מועילה במקרה הזה.

מרבית האנשים שסובלים מאוסטיאופניה לא יודעים את זה. אין לה תסמינים. אין כאב, או שינוי ככל שצפיפות העצם מתדלדלת. ולפעמים הסימן הראשון הוא שבר בעצם, אבל זה עלול להיות מאוחר מדי.

טיפול ומניעה

במובן מסוים, גורלנו כבר נחרץ. אם נסבול מאוסטיאופניה או לא, נקבע בשנים הראשונות שלנו. גורמים כמו היסטוריה משפחתית, או כמות הסידן וויטמין D שזללנו בגיל ההתבגרות, הם מחוץ לשליטתנו עכשיו.

אז אם זה לא בידיים שלנו, מה בכל זאת אפשר לעשות?. בשביל ילדים ומבוגרים צעירים מגיל-30, כל מה שיכול להגביר את צפיפות העצם יהווה יתרון בטווח הארוך. אבל גם לאנשים שעברו את גיל 30, עדיין לא מאוחר מדי לבצע כמה שינויים באורח החיים. תזונה מאוזנת ופעילות גופנית קבועה עוזרת להאט את אובדן מסת העצם, לדחות אוסטיאופניה ולמנוע אוסטיאופורוזיס.

פעילות גופנית מומלצת מכמה סיבות. בתור התחלה, היא מעודדת יצור של ההורמון שמפקח בפועל על הבנייה והתיקון של עצמות. בנוסף, לפי מחקר שנערך באוניברסיטת טאפטס (Tufts), פעילות גופנית מתונה עזרה לנשים בגילאים 50-70 לשמור על צפיפות המינרלים בעצם. פעילות גופנית חשובה גם בגלל שחוסן העצמות נוצר גם בתגובה למשקל. לכן, חשוב לשלב גם תרגילים שכוללים הרמת משקלים קלים.

אם השתכנעתם, חשוב לא להגזים ולפתח תוכנית לפעילות גופנית שמותאמת לגיל, רמת הכושר ומידת הבריאות הכללית.

תזונה נכונה חשובה מאוד להתפתחות העצם, כאשר סידן הוא המינרל הקריטי ביותר. אבל סידן לא עושה את העבודה לבד. ויטמין D מסייע לספיגה שלו, והמינרל מגנזיום ביחד עם ויטמין K משלימים את התמונה. זה אומר או תוסף תזונה שכולל את כל החומרים האלה, או תזונה עשירה בחלבון (מוצרי חלב), פירות וירקות  (במיוחד עליים וירוקים) וויטמין D (ביצים, דגים כמו סלמון, ומעט שמש).

בנוסף, הפסקת עישון והימנעות מצריכה מוגזמת של אלכוהול מפחיתה בצורה משמעותית את הסיכון.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.