Write a comment

 

רודולף שטיינר היה אדריכל אוסטרי עם רקע מרשים במדע. רוחניות היתה זרה לו כמו לעוד הרבה מאוד אנשים בתחילת המאה ה- 20, אבל בתוך תוכו הוא הבין שמדעים מדויקים מסבירים רק חלק מאוד צר של המציאות, שהתודעה שלנו לא נמצאת רק בגבולות הגוף הפיסי, שכנראה שהחיים שלנו מתחילים עוד הרבה לפני הלידה וממשיכים עוד הרבה אחריה.

תחילת הדרך שלו היתה התיאוסופיה, סוג של כת שאמרה לא לנצרות וכן לכל מה שמגיע מהמזרח ובעיקר מעולמות אחרים. בשנת 1913, אחרי כמה שנים כיו"ר הסניף הגרמני של התיאוסופיה, שטיינר אמר בעצמו לא, וגיבש את האנתרופוסופיה. (אנתרופו= אדם, סופיה= חוכמה).

הוא קרא לזה מדע רוחני. תורה שבבסיס שלה, שואפת לגשר על הפער שהתפתח מאז ימי הביניים בין מדע, אומנות, ודת, שלושת התחומים החשובים בתרבות האנושית, לדבריו. שטיינר שאף לבנות את היסודות לסינתזה של שלושת התחומים האלה בעתיד.

שטיינר ניסה לתאר את הרוחני במונחים של מדעי. הוא כתב לפחות 350 כתבים שונים.  את גתה הוא אהב לצטט, את קאנט הוא אהב לקטול.

באנתרופוסופיה אין אסור ומותר, היא הרבה מעבר לזה. היא נוגעת בכל התחומים. גם פילוסופיה, גם פסיכולוגיה, גם דת, גם חינוך, גם אדריכלות, גם מדעי המדינה, גם חקלאות וביולוגיה וכמובן אומנות.  דרך כל אלה, היא שואפת להחזיר את האדם אל הרוחניות ממנה התרחק. אבל לא סתם להחזיר, אלא להחזיר מתוך בחירה והבנה, וכדי להגשים את המהות האמיתית שלנו.

כדי שההתפתחות הרוחנית של האדם תהיה שלמה, האנתרופוסופיה שואפת להתנהלות נכונה עם הטבע, כמו למשל, חקלאות אורגנית שהרמונית לטבע, מון אורגני שהרמוני לנו ולטבע, שימוש בחומרים טבעיים ומתכלים הניתנים למיחזור.

מול כל האנשים שחיבקו את שטיינר ומיהרו לאמץ את הפילוסופיה שלו, היו גם כאלה שקראו לו גזען, וכאלה שטענו שההבדל בין אנתרופוסופיה ובין תורת הגזע הוא מאוד דק. אבל זה בכלל לא מה ששטיינר התכוון. הוא התכוון לחופש. לאינדיבידואליות. לסקרנות וחקירה. לטיפוח הפרט כפרט, אבל למען החברה כולה. לישות פנימית שכדי להתפתח היא צריכה ללכת עם הרוח ולא עם החומר.

אנתרופוסופיה ובריאות
הרפואה האנתרופוסופית רואה באדם מכלול של גוף, נפש ורוח. היא לא רפואה קונבנציונאלית, אלא הרחבה שלה. היא לא רפואה אלטרנטיבית, אבל נשענת על העקרונות שלה. היא לא רפואת צמחי מרפא, אבל היא טבעית. בפילוסופיה האנתרופוסופית, התדרדרות הבריאות היא אובדן הכוונה והמשמעות בחיים. מחלה היא ההזדמנות למצוא את המשמעות מחדש. אחת משיטות הטיפול הייחודיות לאנתרופוסופיה היא אוריתמיה, החיבור בין תנועה וצליל. התנועה, כמו אומנויות אחרות, מאפשרת גם לבטא רגשות לא מודעים, וגם להשפיע על המצב הפיסי, כי לצבע, תנועה, צליל, או צורה יש כוח. אוריתמיה מתורגלת גם ביומיום ולא רק בזמן מחלה.

אנתרופוסופיה וחינוך  
החינוך האנתרופוסופי טוען, שכדי שילד יתפתח כמו שצריך, אסור להפריע לו. ומה זה להפריע? למשל, לצפות ממנו שיעשה דברים שלא מתאימים לגיל ההתפתחותי שלו, כמו לקרוא בגיל שנתיים, או דברים שלא מתאימים לו כאינדיבידואל. בפילוסופיה האנתרופוסופית, צריך להתקדם מתוך הרמוניה, כאשר כל גיל מוקדש לשלב התפתחותי מסוים. למשל, בשנים הראשונות זה תנועה ודמיון, מיומנויות החשיבה מגיעות מאוחר יותר, רק אחרי שההתפתחות הפיסית הושלמה. בחינוך אנתרופוסופי אין מסגרת נוקשה של חוקים, אבל יש ריתמוס (יומי, שבועי, שנתי) שנותן מסגרת ותחושת ביטחון, עוגן שמאפשר לצאת הלאה ממנו, ולחקור.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.