Write a comment

 

כולם דואגים. ולפי מה שלימדו אותנו בבית ספר, אם אנחנו עושים משהו, כנראה שיש לזה סיבה טובה. למה אנחנו דואגים, האם באמת יש לזה מטרה, או שאולי אנחנו יכולים להסתדר גם בלי זה?

בפועל, רק עשירית מהדברים שאנחנו דואגים לגביהם באמת משמעותיים. היתר, הם או דברים שאין סיכוי שיקרו (למשל, השמים כנראה לא יפלו בקרוב. גם לא ברחוק) או דברים שכבר קרו (הפסדנו את כל החסכונות שלנו בבורסה). בשני המקרים, אין לנו יותר מדי מה לעשות בקשר לזה.

מאושר וטוב לו דואג ורע לו

מחקרים מראים שבאופן כללי דאגנים הם פחות יעילים ופחות מאושרים. לדוגמא, מחקר חדש שנערך באוניברסיטת ייל (Yale) שבארה"ב, מצא שאם רק נותנים לנו ההזדמנות לדאוג, חמש דקות יספיקו בשביל להוריד לנו את מצב הרוח. אז יכול להיות שהאבולוציה לא חכמה כמו שעשינו ממנה?. יכול להיות שכשהיא נופלת על פתרון, היא נוטה להיצמד אליו אפילו אם הוא לא מאוד חכם?

קחו לדוגמא את עמוד השדרה שלנו. עמוד השדרה שלנו נראה כמו שהוא נראה לא בגלל שהוא אידיאלי, אלא בגלל שהאבולוציה נפלה במקרה על העיצוב הזה והתבצרה בו. מנקודת מבט של מהנדס, עמוד השדרה שלנו מגושם וחסר חן. נכון, הוא עושה את העבודה, אבל בקושי בצורה הכי טובה שאפשר. אז אולי, באופן דומה, גם המעגלים המוחיים שגורמים לנו לדאגה מגושמים ובעלי נקודות תורפה?.

לחנוק את הדמעות

המילה דאגה מגיעה מהמילה האנגלית העתיקה Wygran, שהמשמעות שלה היא לחנוק. זה גם מה שהיא עושה ברוב המקרים. הדבר הכי טוב שאפשר להגיד עליה זה שהיא מכינה אותנו לקראת פעולה. אנחנו מזהים איום, רמות הקורטיזול (הורמון שמשוחרר בתגובה לסטרס) עולות, ואנחנו מתכוננים להילחם או לברוח.

הבעיה היא שהאבולוציה שכחה להתקין לנו כפתור כיבוי. הכנה למלחמה או למנוסה היא הגיונית כשאנחנו מדברים על אבות אבותינו הקדומים, שהיו צריכים להחליט איך להתמודד עם איום מיידי, כמו חית טרף. היא קצת פחות הגיונית כשאנחנו מדברים על מחשבות עקשניות שהדבר היחיד שהן עושות הוא לייצר עוד מחשבות עקשניות.

בנסיבות כאלה, רמות גבוהות של קורטיזול לא עושות לנו טוב ובמקום להירגע ולחשוב בצורה צלולה, האבולוציה לוקחת אותנו לכיוון ההפוך. קורטיזול מכין את הגוף לפעילות גופנית, ולאורך זמן הוא מחליש את המערכת החיסונית, מה שהופך אותנו לרגישים יותר למחלות. דאגה מייצרת עוד דאגה, והיא בטח שלא עוזרת להגיע לפתרון יצירתי של המצב. כשהדאגה מפתחת חיים משל עצמה, היא הופכת למשאבה עצומה (וברוב המקרים חסרת טעם) של זמן ואנרגיה.

אז איך להתמודד עם דאגה?

דאגה באופן כללי מתחלקת לשלושה סוגים. עניינים שדורשים תשומת לב מיידית, עניינים שתובעים תשומת לב מתמשכת, ועניינים שמדירים שינה מעינינו, בגלל שהם עוד לא התרחשו. דווקא לסוג האחרון של הדאגות מגיע שישקלו אותו בכובד ראש. לחשוב קדימה זה טוב, אבל לדאוג לגבי דברים שהם מעבר לשליטתנו, זה חסר טעם. זה בסדר לקחת את הזמן ולחשוב אם להתחתן, אם לעבור דירה, או אם לעשות ילד. אבל כשמחליטים בין טויוטה למיצובישי, אל תתנו לעצמכם יותר מכמה ימים. כי דאגה, כמו שאומרים, היא כמו להתנדנד על כסא. היא מעסיקה אותך במשהו, אבל לא בהכרח מקדמת אותך לאיזה שהוא מקום. האבולוציה אולי נתנה לנו את ההזדמנות לדאוג, אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לתפוס אותה בשתי ידיים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.