חזרה לידע מקצועי ראשי
הדפסה
Write a comment

לחצו כאן לקריאת פרק א'

תלות התעשיניים במגוון הביולוגי

"יש הכרח שהתעשיה, במסגרת תהליכי הייצור שלה, תיקח על עצמה עלויות שעד עכשיו היו באחריות ציבורית. לצורך כך, יש שלוש אפשרויות", מדגיש הכלכלן אלן קרסנטי Alain Karsenty)). "לעודד פעולות ידידותיות לסביבה באמצעות תמריצים, להטיל מסים על מפעלים מזהמים או להפעיל שוק לרישיונות זיהום סחירים". בדרך כלל המפעלים מגלים בכך עניין, וחלקם אף הבינו זאת מזמן שעליהם לאמץ את הפתרונות. מדוע? מכיוון שהמפעלים חייבים לשפר את תדמיתם ולייעל את התהליכים, במיוחד לאחר שמגישים נגדם תביעה משפטית או מטילים עליהם חרם, כמו במקרה של חברת האנרגיה Exxon. סיבה נוספת: המפעלים חייבים מעתה להתמודד עם הידלדלות המשאבים. כך למשל, חברת המזון ההולנדית Unilever יצרה את התו המסחרי MSC Marine Stewardship Council) ) כדי לסמל מדיניות של דיג אחראי.

בצרפת, 30 מפעלים החברים באיגוד Oree (אגוד צרפתי של מפעלים הדואגים לסביבה) חישבו בשנת 2006 את צריכת המשאבים שלהם, וגילו ש-60% עד 100% מחומרי הגלם שלהם תלויים במגוון הביולוגי.

אך הנה, לדוגמא, יוזמה ברוכה בייצור תמרוקים ותיקי עור: חברת LMVH המתמחה במוצרי מותרות יקרים (כמו Dior ו- Givenchy) מפעילה בבורקינה פאסו ובמדגסקר תכניות לניהול בר קיימא של משאבים צמחיים בשיתוף עם האוכלוסיות המקומיות. ואולם, קשה לדעת אם יוזמות כאלו הן לא יותר מאשר אקט סמלי ואם החברה תאמץ אותן באופן קבוע כחלק מתהליכי הייצור. ז'ואל הודה (Joel Houdet), מהנדס החבר באיגוד Oree , מזהה שני סוגים של מפעלים המראים רגישות למגוון הביולוגי. מצד אחד, מפעלים המפתחים מוצרים שמקורם במגוון הביולוגי, כמו חברת הענק Veolia  המספקת פתרונות מים שונים, ומצד שני, מפעלים החייבים לצמצם את ההשפעות שלהם על הסביבה, כמו מחצבות או חברות לסלילת כבישים.

מפעלים על הכוונת 

בניגוד לכך, מפעלי המזון מתגלים לעתים כבעייתיים ביותר, כך מגלה סוכנות Vigeo העוסקת באחריות חברתית וסביבתית. "הפעילויות של מפעלים מסוימים מהמגזר הזה גורמות לזיהום המים והקרקעות ולדלדול המשאבים, וכך חושפות אותם גם לסיכונים " מציין אמיל בראל (Emile Beral), מנתח הנתונים של סוכנות Vigeo. ברל מביא לדוגמא את חברת נסטלה, שנתבעה לדין כמה פעמים בארצות הברית (במיוחד על ידי שבטים אינדיאניים) ונאלצה לסגור אתרים לאחר שניצלה מקורות של מים מינראליים.

הוברט ריב (Hubert Reeves), אסטרופיזיקאי ויו"ר ROC (האגודה הצרפתית להגנה על חיי הבר), דווקא נותן את אמונו במפעלים, שלטענתו הם "הרוח החיה" בנושא פיתוח בר קיימא. "כל אדם, על אחת כמה וכמה אם הוא מנהל מפעל, ניחן באינטליגנציה ובמודעות. האם תכונות אלו יאפשרו לאדם להפוך למכונה לגריפת רווחים? כמובן, מתבקש שהאנשים ירצו לגרוף רווחים. וכדי לחלק הון, צריך קודם כל ליצור אותו. החוק של שלושת ה-P- People, Planet, Profit - הוא הבסיס שעליו מושתתים המפעלים. אלו הם שלושת חוקי היישום של פיתוח בר קיימא, אם אנו באמת מבקשים שהוא ייושם על ידי כולם, ולטובת כולם".

רישיון להרוס

הסביבה יכולה לשמש מקור אחר לרווחים עבור המפעלים, כמו למשל, שוק הפחמן. האם למפעלים הנחשבים להגונים ביותר יש זכות למכור רישיונות להזיק לסביבה? אמנם, בכל הנוגע לשמירה על הסביבה, אין עוד מנגנון עולמי המשתווה לפרוטוקול קיוטו. ואולם, המערכות הלאומיות מתפתחות, והמוכרת מכולן היא ללא ספק המערכת של "Mitigation Banks"  בארצות הברית. לפי העיקרון של "No Net Loss" ו"אפס ואבידות", המפעלים או הקבוצות שאינם יכולים להימנע מלהרוס אזור לח חייבים למעשה לפצות על ההרס באמצעות הקצבת כספים לשיקום סביבה אחרת, או לקנות רישיונות ממפעלים אחרים.

לפי תומכי השיטה, המערכת הזו מאפשרת לייעל את תחזוקתם של שטחים שאין בהם עניין כלכלי ולעודד הזרמת כספים להגנה על הסביבה. כך למשל, הסכום הגיע למיליארד דולר בין השנים 1993-2000. לעומת זאת, המתנגדים טוענים שהשיטה, המקובלת על כולם, מעודדת את הרס הסביבה מבלי שניתן יהיה לוודא אם אפשר למנוע את הנזקים. נוסף על כך, לפי ג'ולי סיבינג (Julie Sibbing) מ-National Wildlife Federation, רק 20% מפעולות הפיצוי אפשרו לשקם את האזורים.

המשך המאמר יפורסם בקרוב.  

המאמר באדיבות אתר Terra Economica

מאמרים נוספים באותו נושא (בשפה הצרפתית)

La nature a-t-elle un prix ?

Dis Papa, c’est quoi un biocarburant ?

Interface : la nature collee au ceur

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.