Write a comment

 

אם בתחילת שנות ה- 90 בערך רבע מהילדים היו ילדים להורים שעברו את גיל 35, היום הגיל הממוצע לילד ראשון הוא 30 לנשים ו- 32 לגברים, ולפחות מחצית מהילדים, הם ילדים להורים בני 35 ומעלה. יש הרבה סיבות לזה שזוגות דוחים את ההורות. קריירה ולחץ כלכלי הם הגורמים שמככבים ברוב הסקרים שבדקו את זה, וזאת כנראה מגמה שלא הולכת להשתנות בקרוב, לאור המשבר הכלכלי הנוכחי.

יש הרבה יתרונות אם ההורים בוגרים ובשלים יותר לטפל בילדים. אבל כמה מאוחר זה מאוחר מדי? והאם היתרונות מתקזזים עם ההשלכות הרפואיות של הורות מבוגרת (ולא חסרות כאלה)?

הצד שלה
אצל נשים, הדאגה העיקרית שמביא איתו הגיל, היא הירידה בכושר הפוריות, או ביכולת להיכנס להריון. מבחינה טכנית, זה אפשרי להיכנס להריון עד המחזור האחרון, אבל הפוריות הנשית גוועת בצורה דרמטית אחרי גיל 35, ועד גיל 40, רוב הנשים כבר לא יצליחו להיכנס להריון בכלל, או לפחות לא באותה קלות.

נשים נולדות עם כמות ביציות קבועה. אבל זה רק הגיוני שלביצית בת 40 קשה יותר לעשות את העבודה בהשוואה לביצית בת 20. רוב הירידה ביכולת להיכנס להריון, מיוחסת לנזק גנטי שנגרם לביציות של האשה משילוב של גורמים סביבתיים כמו רעלים, תזונה, קרינה.

הצד שלו
לפי מה שידענו עד היום, לכל הגורמים האלה אין את אותה השפעה על גברים. שהם, בשונה מנשים, מייצרים זרע בריא לאורך כל החיים. אבל גם גברים לא בדיוק יוצרים יש מאין, וגם אצלם מסתבר, התבנית הבסיסית שמתפתחת לזרע בוגר, היא בדיוק כמו ביצית של אשה. לא בדיוק משתבחת עם השנים.

הנפילה מתחילה להיות משמעותית כאשר הגבר מגיע לתחילת שנות ה- 40 שלו. בפועל, זה אומר שאם הגבר בן 40, ייקח יותר זמן להיכנס להריון, בלי קשר לגיל של בת הזוג. כשהם מצליחים, הסיכון להפלה טבעית גבוה יותר, אם הגבר מעל גיל 40.

באופן כללי, לילדים שנולדים לגברים מעל גיל 35, יש סיכון גבוה יותר להיוולד עם מום בלב או עם שפה שסועה. יש גם ראיות לכך שיש קשר בין גיל ההורים והסיכוי של ילד לסבול מדיסלקציה, אוטיזם, סכיזופרניה. במקרה של סכיזופרניה, הקשר חזק במיוחד. מומחים מעריכים שאת המגמה לדחות את ההורות, אפשר לתרגם ל- 10% של מקרים חדשים של סכיזופרניה שמאובחנים בכל שנה.

 

שורה תחתונה

לפי הנתונים העדכניים ביותר, לזוג בריא שנמצא בראשית שנות ה- 20 שלו, הסיכויים להיכנס להריון מוערכים כ- 25%-30% בכל חודש. אצל זוג בתחילת העשור השלישי, סיכויי ההצלחה צונחים ל- 10%-25%, ואם האשה נמצאת בתחילת שנות ה- 40 סיכויי ההצלחה עומדים על פחות מ-5%. יותר מזה, כמעט חצי מהזוגות שכן יצליחו להיכנס להריון בקבוצת הגיל הזאת, יכנסו גם לסטטיסטיקה של הפלות טבעיות.

ההשפעה שיש לגיל על מומים מולדים מתחלקת בין בני הזוג באופן שווה. הדוגמא הטובה ביותר היא תסמונת דאון. אם אשה נמצאת בשנות ה- 20 המאוחרות, הסיכון להולדת ילד שסובל מתסמונת דאון עומד על אחד לאלף מקרים. בגיל 35 הסיכון עולה למקרה אחד על כל 270 לידות, ובעשור הרביעי היחס מצטמצם לאחד למאה.

נכון, אם דוחים את ההורות, זה מעלה את הסיכון לסיכונים שונים, אבל אפילו עלייה של 50%, בסיכון שהוא מלכתחילה נמוך, בסופו של דבר היא לא משמעותית. בפועל, הרוב המכריע של הזוגות המבוגרים באופן יחסי, מצליחים להיכנס להריון ונהנים מהריונות שקטים ונעימים וילדים בריאים ושלמים. ואת הסיכון הרפואי צריך לקזז מול התועלת החברתית והרגשית של ילד שנולד לסביבה יציבה יותר. מה הפשרה? לפי מה שאומרים, הפשרה המושלמת היא לנסות להשלים את בניית המשפחה עד ששני בני הזוג מגיעים לגיל 35.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.