Write a comment

 

היא מסווגת כבעיית עור כרונית, שיכולה להתרחש כמעט בכל גיל, כמעט בכל אזור בגוף, עם כמה גורמים אפשריים ויחסית מעט פתרונות.

בהקת (Vitiligo) – מאפיינים, גורמים וטיפולים אפשריים.

מאפיינים וגורמים
בהקת (
Vitiligo) היא מחלת עור שמאופיינת על ידי דה פיגמנטציה- הופעת כתמים לבנים על גבי העור, ללא כל סימפטומים סובייקטיביים אחרים. הכתמים יכולים להשתנות ממטופל למטופל בגודל, בצורה ובמספר. לאורך זמן, הכתמים עשויים להתרחב בהדרגה ולהתחבר אחד עם השני. במהלך המחלה, עשויות להיות הפוגות, או תקופות של התפרצות מחודשת. בשלב מתקדם, הכתמים הופכים קבועים ויציבים.

תהליך הדה-פיגמנטציה בדרך כלל מתרחש באזורים בגוף שנחשפים לשמש (כפות ידיים, כפות רגליים, צוואר, הפנים), אך עשוי באותה מידה להופיע גם באזורים אחרים, כגון הברכיים, בתי השחי ועוד. היא יכולה להיות נקודתית ומצומצמת, או להופיע רק בצד אחד של הגוף. אבל, בצורה הקלאסית, במרבית המקרים, הכתמים יופיעו בצורה סימטרית בשני צידי הגוף.

השכיחות המשוערת של התופעה היא כ-2% באוכלוסייה. בערך אצל מחצית מהמטופלים היא תתפתח לפני גיל 20. אם היא מופיעה אצל ילדים, ההחלמה תהיה ספונטאנית ובשלבים מוקדמים של המחלה.

הגורמים לבהקת מורכבים ולא לגמרי מובנים- בהקת נחשבת למחלה נרכשת, כלומר ללא מרכיב גנטי, אולם בחלק מהמקרים (25%) ניתן לראות מקרים של בהקת עם היסטוריה משפחתית ושכיחות מסוימת בתוך המשפחה. התפתחות המחלה עשויה להיות קשורה גם לגורמים סביבתיים, ובשכיחות מסוימת, ניתן לראות קשר בין בהקת למחלות כרוניות אחרות כגון סוכרת, או בינה לבין תת פעילות, או יתר פעילות של בלוטת התריס.

אחד הגורמים המשמעותיים שמדברים עליהם, הוא הקשר האוטואימוני. מלנוציטים (Melanocytes) הם חלק מהתאים שמרכיבים את שכבת העור החיצונית (האפידרמיס) והם אחראים להפריש את הפיגמנט שנותן לעור את הצבע שלו. הפיגמנט הזה נקרא מלנין, וככל שיש יותר ממנו, גוון העור יהיה כהה יותר. בבהקת, ייצור המלנין באזורים מסוימים משתבש, והתוצאה היא אותם כתמים לבנים. ההשערה האוטואימונית טוענת שמערכת החיסון בעצם תוקפת תאים מסוימים, אותם היא מזהה כפולשים זרים.

אבחון וטיפול
ויטליגו כמעט ולא דורשת בדיקות כדי לאבחן אותה. הכתמים הלבנים מדברים בעד עצמם. אבל היא כן דורשת טיפול, ולו רק בגלל ההפרעה האסתטית, שיכולה לפגוע באורח חייו של המטופל.

במקרים נדירים, התאים בגוף יחזרו בעצמם לייצר מלנין והכתמים יעברו. אבל אלה נחשבים למקרים נדירים. טכניקת הטיפול העיקרית היא טיפול מקומי, באמצעות קרמים ומשחות שונים. קרמים כאלה בדרך כלל שייכים למשפחת הטיפולים הסטרואידים, או קורטיקוסטרואידים. טיפולים כאלה עשויים להיות ממושכים ולא בכל המקרים הם מבטיחים הצלחה מלאה.

הרפואה הסינית רואה את הגוף כמערכת שלמה אחת, שמושפעת מגורמים חיצוניים (כמו למשל סטרס) ומגורמים פנימיים (כמו למשל רגשות). בין אם זה גורם חיצוני ובין אם גורם פנימי, בראייה סינית הם משפיעים אחד על השני ומושפעים זה מזה, כך שטיפול באחד מהם בהכרח ישפיע על השני. ושיפור באחד מהם, יביא לתוצאה חיובית בשני.

בשונה מהרפואה המערבית, הרפואה הסינית מדגישה את הטיפול בשורש הבעיה- הרפואה הסינית שואפת להחזיר את מערכת החיסון למסלול (אם היא יצאה ממנו), ולעודד מחדש ייצור של מלנין בתאים. 

בשביל לעשות את זה, יש לה את שני כלי הטיפול העיקריים שלה- דיקור סיני ורפואת צמחי מרפא. 
הטיפול בדיקור הסיני נועד לאזן את הגוף כולו, במיוחד את מערכת החיסון. צמחי המרפא משלימים את הפעולה של הדיקור בחיזוק ואיזון הגוף,  ויכולים לעודד מחדש ייצור של פיגמנטים.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.