Write a comment

 

192 מדינות, אלפי פעילים, מאות מומחים, עשרות עיתונאים, דו"חות מקצועיים, אותיות קטנות ובת ים אחת וכועסת. זהו. ועידת קופנהגן, האירוע הירוק הגדול והחשוב ביותר בעשור האחרון (אם לא בכלל) נגמרה.

אז מה היה לנו שם?

הבשורה על פי קופנהגן
יש משבר אקלים, יש לו השלכות כבר עכשיו, יהיו לו עוד הרבה בעתיד, וכולם הסכימו שצריך לעשות משהו בנידון.  אז במשך שבועיים התכנסו נציגי המדינות במטרה לשבת ולדבר עד שיצא עשן (אבל לא מזהם), ובתנאי שיצאו מקופנהגן עם הסכם שיחליף את ההבנות של ועידת קיוטו משנת 1997.

נתחיל בעובדות היבשות. מצד אחד, יש לנו מדינות כמו ארצות הברית ואירופה (להלן : המדינות המפותחות). מצד שני יש מדינות כמו הודו וסין (להלן : מדינות מתפתחות), מדינות שמוגדרות ככאלה בשל תשתית מיושנת ומזהמת של תעשייה, תחבורה ועוד. המדינות המתפתחות טוענות שהן לא מוכנות לעשות ויתורים, אם הודו וסין לא יעשו אותם קודם. הודו וסין טוענות מצידן, שהמדינות המתפתחות אחראיות למצב הנוכחי, ולכן מן הראוי שיפעלו לתיקונו. שזה כולל, בין היתר, הזרמת תקציבים למדינות המפותחות כדי שהמדינות המתפתחות יוכלו לעשות את השינויים המתבקשים.

החדשות הטובות הן שלא יצאנו בידיים ריקות. יש הסכם. אחרי שהם התווכחו הרבה והסכימו קצת, ארצות הברית הגיעה להבנה עם הודו, סין, ברזיל ודרום אפריקה. ההבנה הזאת כוללת שקיפות, תמיכה כספית, פיקוח בינלאומי שכל מדינה באמת ממלאת את חלקה בהסכם ועלייה של לא יותר מ- 2 מעלות בהתחממות הגלובאלית.

מי שמחפש יעדים, תאריכים, או סנקציות, יצא מאוכזב. אבל לא כמו מי שקיווה להסכם משפטי מחייב. הביקורת העיקרית היא שבמקום הסכם, קיבלנו הסכם בדרך להסכם. מסמך שלא מחייב את המדינות לפעול, מסמך שלא אוכף אי עשייה מצידן. התאריך היחיד שהוזכר הוא חודש דצמבר 2010, בו ההסכם הזה יהפוך להסכם משפטי מחייב. בפועל, כנראה שזה ייקח קצת יותר זמן, אם בכלל, לגבש נוסח שיהיה מקובל על כולם. על מה זה נופל? לפעמים בגלל פוליטיקה. לפעמים בגלל כסף.

יותר טוב כלום מכמעט?
תמיד אומרים שמודעות היא חלק מהפתרון הסביבתי, וקופנהגן ללא ספק קיבלה הרבה מודעות.
ונכון שזה לא בדיוק ההסכם שכולם חיכו לו, אבל יש לו כמה יתרונות. ארצות הברית של אובאמה היא לא ארצות הברית של בוש, והמערב מוכן ועומד להפריש לא מעט ירוקים  לטובת המאבק הירוק. חוץ מזה, גם הסינים מתחילים להבין שהם צריכים לעשות משהו. עד היום, מדינות מתפתחות לא נדרשו לדווח על פליטות, או לעשות משהו בנידון. ומקופנהגן הן אולי לא יוצאות עם חוזה משפטי מחייב, אבל לפחות עם הידיעה שהעיניים של כל העולם נשואות אליהן.

אבל עם מודעות לא הולכים למכולת. ויש עוד קבוצה של מדינות. מדינות שמוגדרות כמדינות מתפתחות ועניות, שהן אולי לא תורמות באופן ישיר להתחממות הגלובאלית, אבל הן הנפגעות הישירות שלו והן ישלמו את המחיר מהר ובמזומן. ואם לא במזומן אז בצורת שיטפונות, בצורת, אסונות טבע ועוד. מבחינת מדינות מתפתחות ועניות, העובדה שמדינות רק מתחילות לגלות נכונות גלובאלית, עלולה להיות הסוף שלהן.

אז האם הועידה היא הצלחה או אכזבה? תלוי את מי שואלים. אובאמה אמר שהוא הגיע לעבוד, לא לדבר. ארצות הברית יודעת שהבעיה לא נפתרה, וכנראה שהיום הזה עוד רחוק, אבל היא רואה בקופנהגן צעד משמעותי. אנגליה מאוכזבת שלא יצאנו מקופנהגן עם מסמך בעל תוקף משפטי, הסינים אומרים שכולם יכולים להיות רגועים.

יש כאלה שטוענים כי הסכם לא טוב, עדיף על לא הסכם בכלל. יש כאלה שאומרים שקופנהגן התחילה מאוחר מדי ונגמרה מהר מדי. ויש כאלה שאומרים שההתחממות היא בכלל לא הבעיה שלנו, אלא התקררות. בסופו של דבר, את התוצאות האמיתיות של קופנהגן, כנראה שניתן יהיה למדוד בדיוק בעוד שנה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.