Write a comment

 

למרות שההפוכונדרים משמשים כמושא של אינספור בדיחות וסיפורים מבדחים, את אלה שחיים איתם זה לא מבדח כלל וכלל, ולפעמים עבורם הדבר פשוט בלתי נסבל 
.

מיהו היפוכונדרי

זהו אדם שכל הזמן דואג לבריאותו.הוא תמיד חושד ברצינות שיש לו סרטן, או מחלת לב קשה וכדומה. הוא מבלה זמן רב אצל רופאים, הולך לבדיקות שונות, אך גם אם אלה קובעות כי הכל בסדר, הוא מפקפק בתוצאותיהן.

כפי שמצביעים המחקרים, 80 אחוז מכל האנשים חשים מדי פעם תחושות מוזרות: כל מיני כאבים, סחרחורות, כתמים בעור וכו'. אך לאחר שהם משוחחים על כך עם מישהו, או נועצים ברופא, הם שוכחים מזה ונרגעים.

לא כך אצל ההיפוכונדר.הוא מיד מתחיל לחשוד בכל מיני מחלות נוראיות. הוא מתחיל לקרוא מדריכים רפואיים, גולש באינטרנט – וכמעט תמיד מוצא איזשהו מידע עם חיזוקים לתחזיות הגרועות ביותר שלו. אם כואב לו הראש – אלה כנראה גרורות במוח, ואם חש דקירה בלב, זהו סימן ברור להתקף לב העומד לבוא. הוא ניגש לרופא, עורך בדיקות מקיפות, שומע שהכל אצלו בסדר, אך לא מאמין לאיש: הרי הרופאים טועים, ואילו הבדיקות אינן תמיד מדייקות. הדאגנות דוחפת אותו לעוד ועוד חיפושים: הוא צריך רופא אחר, דעה נוספת, עוד ועוד בדיקות – אך דבר לא יפטור אותו מהדאגות שלו.

מה הופך את האדם להיפוכונדר? בשלב זה המדע אינו יכול לתת תשובה מדויקת על כך. על פי תיאוריה אחת, בהתפתחות ההיפוכונדריה משחקת תפקיד רגישות יתר של אדם כלפי התחושות הפנימיות, שאנשים אחרים כלל אינם שמים לב אליהם.

הגורמים להיפוכונדריה

ידוע שאחד מגורמי הסיכון להתפתחות ההיפוכונדריה היא העובדה שהאדם עבר בילדותו מחלות רציניות, או למשל חווה תחושה של סטרס, במיוחד לאחר אובדן אדם קרוב. אגב, סוג זה של היפוכונדריה, הנובעת מתחושת סטרס או על רקע דיכאון, חולפת מהר יותר 
.

לעיתים קרובות יותר ההיפונדרים מגיעים ממשפחות, בהן התייחסו לנושא בריאותם בתשומת לב מופרזת – מספיק היה שישתעל כדי שהטיול המיועד יתבטל מיד.

אלמנט נוסף אשר מזין את ההיפוכונדריה הוא עודף המידע "הדרוש": מוכרים היטב הסיפורים של סטודנטים לרפואה שמצאו אצלם את כל המחלות שהם למדו עליהם ברגע הנתון. את כולן, פרט להיפוכונדריה.

לאדם חולה, שהיפוכונדר מחשיב את עצמו, מגיעה כמובן תשומת לב מיוחדת ויחס של זהירות. כאשר הוא מסרב למלא את מטלותיו, הוא מרגיש שהדבר מגיע לו, ואין בכך שום אשמה. פרט לכך, זהו דיבור עקיף. מסוכן למדי לומר לאשתך: “אני שונא את הנישואין שלנו", כי הדבר עלול לגרום לקופליקט גלוי. במקום זאת, ההיפוכונדר אומר: “אני מרגיש בחילה. אני חושב שלקיתי באולקוס". או למשל, כשאדם לא מוכן להודות שהוא בודד לחלוטין. במקום זאת הוא אומר: “יש לי כאבים בלב", על מנת למשוך דאגה ותשומת לב.

אך לא מדובר בשקרן פתולוגי, אגואיסט מוחלט או במניפולטור קר רוח. ההיפוכונדר פועל בצורה בלתי מודעת וכנה לחלוטין. יש להניח כי את הטקטיקה הזו הוא אימץ בילדותו, והיא הפכה למעין טבע שני עבורו. הוא לא משקר: הוא באמת חש כאבים בלב ומפרש אותם בצורה השלילית ביותר. והעיקר – הוא סובל באמת ובתמים.

נזק היקפי

אך כאמור, לא פחות מההיפוכונדר, סובלים מכך גם קרוביו וסובביו. לרוב, בהתחלה הם מנסים לעזור לו, אך לאחר ניסיונות רבים שלא נשאו פרי, הם מרימים ידיים וזונחים את ההפוכונדר מבחינה רגשית, מכיוון שהחיים לצידו הופכים לבלתי נסבלים. 

אדם כזה כל הזמן מבקש את עזרת הסובבים, אך דוחה עזרה זו בעקשנות. כיצד, אם כן,אפשר לעזור לו? האם כדאי להיענות לו ולדון איתו במשך שעות במחלותיו הדמיוניות? האם כדאי לבזבז חלק ניכר מהתקציב המשפחתי על בדיקות מיותרות? הרי הדבר ממילא לא יהפוך את ההפיכונדר לאדם מאושר יותר. מצד שני, הרי אי אפשר להתעלם לגמרי ממהמצוקות של בן משפחה או ידיד קרוב 
.

מה לעשות? המדע טרם מצא תשובה לכך. מה שכן, ניתן לומר מה לא לעשות במקרים האלה.

אין טעם לשכנע אותו שהוא טעה על סמך נימוקים הגיוניים. ההיפוכונדר בקיא ב"מיחוש" שלו הרבה יותר מאיתנו. גם ההגיון לא יעזור כאן. הרי גם הרופא הגדול ביותר בתחום אינו יכול להבטיח במאה אחוז שלא מדובר כאן בשום מחלה, ואין סיכוי שאחת כזו תתפתח בעתיד. אין כזה דבר ברפואה: הבטחה ב-100 אחוז. כך שלהתווכח עם ההפוכונדר על מחלותיו המדומות הוא דבר חוסר תועלת 
.

לא כדאי גם להאשים את ההיפוכונדר בכך שהוא ממציא מיחושים, ובטח לא ללגלג עליהם. הוא לא משקר – הוא לא אשם בדאגות שלו. אם לא לוקחים אותו ברצינות ודוחים את תלונותיו – הוא עלול להרגיש בודד ושלא מבינים אותו, ואילו הסטרס כתוצאה מכך, רק יגביר את ההיפוכונדריה שלו.

לא כדאי לנסות לשנות אותו. האדם יוכל להשתנות רק בעצמו, כאשר ירצה בזאת.

מה לעשות

בספרות המקצועית היפוכודנדריה מוגדרת כהפרעה נפשית, בו אדם טרוד ועסוק בתכיפות רבה בפחד שיש לו ממחלה קשה. הדרך הקלאסית לטיפול בהיפוכונדריה היא פניה לטיפול פסיכולוגי ו/או פסכיאטרי. בטיפול נעשה נסיון לתת למטופל פרוש אחר לסימפטומים והמחשבות "התוקפים אותו". בנוסף נעשה נסיון להגיע לשורש החרדה הגורמת להיפוכונדריה. הקושי העיקרי באופן טיפול זה, הוא להביא את ההיפוכונדר לטיפול. רבים מהסובלים במחלה זו, אינם מכירים בהיבט הפסיכולוגי של הבעיה ומאמינים כי אכן, הם סובלים מבעיה מוחשית.

מה כן אפשר לעשות: אפשר להקשיב לטענותיו מדי פעם ולעזור לו לתאר את תחושותיו. זוהי עזרה חשובה – כך לפחות הוא ירגיש שהוא זוכה לתשומת לב. עם זאת, אין ממש צורך להתווכח איתו האם מחושיו אמיתיים או מדומים – בסוגיה הזו צריכים להכריע הרופאים. כשאנחנו מקשיבים לו, אנחנו מראים לו שאנו נוכחים פסיכולוגית.

כדאי "לגמול" לו על ההתנהלות הבריאה שלו. לא כדאי להגיד להיפוכונדר: “די, תפסיק לעשות מעצמך בר-מינן". מוטב לומר: “או'קיי, למרות שקשה לך, קום בבקשה ותנסה לעשות את זה ואת זה". במילים האלה יש מסר כלפיו שיתחיל לחיות חיים נורמליים, למרות ההיפוכונדריה 
.

לרוב ההיפוכונדר אינו מסוגל ליהנות מהחיים ויוצר סביבה אווירה קודרת. לאיש מאיתנו אין אפשרות להכריח אדם אחר לשמוח, אפשר רק להציע לו זאת. ואם הוא לא רוצה? אין כל כך מה לעשות. לא כדאי להפוך את הבית לחדר אשפוז בבית החולים. איך צורך לחוש ייסורי מצפון בגלל זה שהוא כזה. זה לא יהפוך את ההיפוכונדר מאושר יותר. לקרובי ההיפוכונדר יעזרו ההערכה עצמית בריאה וחוש הומור – רק לא על האדם הסובל צריך לצחוק אלא על האבסורדיות של חיינו.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.