Write a comment

 

יבול דל בשל תנאי אקלים גרועים, ייצור גובר של דלק ביולוגי על חשבון גידול תבואה למאכל... כך ייעלמו מוצרי הדגנים מהתפריט שלנו. האם אנו עומדים בפתחו של משבר בתחום המזון?

האם זה הזמן להיפרד מהבאגט, מדגני הבוקר ומהטורטייה? מחירי החיטה זינקו לשיא שלא נראה כמותו באחת עשרה השנים האחרונות. אם נבחן את העשור האחרון, נגלה כי בשבע השנים האחרונות צריכת החיטה הייתה גבוהה מייצורה. נכון לשנת 2007, המאגר העולמי של הדגן הגיע לרמה הנמוכה ביותר מאז 1980. באירופה, הרפורמות האחרונות של המדיניות החקלאית המשותפת (CAP) שמו להן למטרה לצמצם את העודפים. אכן הגיעה השעה לכך.

האם הכל בגלל פגעי האקלים?

בשנתיים האחרונות הבצורות והשיטפונות גורמים ליבולי דגן דלים בכמה אזורים בעולם. בצרפת, הסתכם ייצור החיטה בשנת 2007 בכמות של 32.5 מיליון טון. מדובר בירידה של 2.5% ביחס לשנת 2006. באוסטרליה האסון ממשמש ובא: המדינה דיווחה על פחות מ-20 מיליון טון יבול בשנת 2007, לעומת 25 מיליון טון בשנת 2005. ואולם, פגעי האקלים אינם הגורם היחידי. גורם נוסף הוא תעשיית הדלק הביולוגי, הנמצאת לאחרונה בשיא פריחתה. החיטה והתירס משמשים בסיס להפקת הדלק הביולוגי (הנקרא גם דלק הביו-אתנול), ומכאן ברור שכל גרגר המיועד למטרה זו לא יכול לשמש יותר כמזון.

ואולם, אם בצרפת תעשיית הדלק הביולוגי עדיין נחשבת לשולית (ייצור של 860,000 טון חיטה בשנת 2007), בארצות הברית מופק דלק זה בקצב מסחרי. כתוצאה מכך, חלה ירידה בגידול תירס למזון, מה שהביא להתייקרות מחירו ב-70%. במקסיקו, מדינה המייבאת וצורכת כמויות גדולות של תירס, הוכפל מחיר הטורטייה (לחם התירס המקסיקני). ולבסוף, המצב סבוך עוד יותר מכיוון שבהודו ובסין, מדינות של שווקים מתעוררים, חושקים "המתעשרים החדשים" בפתיתי תירס קלויים לארוחת הבוקר, כפי שנהוג לאכול במערב. אם לא די בכך, צריכת הבשר והחלב במדינות אלו עולה באופן ברור. וכדי לגדל פרות, חזירים ועופות, יש צורך כמובן בגידול דגן.    
  

האם עליית המחירים צפויה להמשך לאורך זמן רב?

לפי הדו"ח של ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO) ושל הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OCDE), המגמה צפויה להתחזק. למעשה, בתקופה שבה אנו עדים לעליית מחירי הנפט ולמשבר בתחום האנרגיה, אין תימה שייצור הדלק הביולוגי זוכה לתמיכה ולסבסוד באופן נרחב. "התעשיות המייצרות דלק ביולוגי הפיקו רווחים רבים, במיוחד בארצות הברית. עלויות הייצור של הדלק נמוכות מאוד, ולכן התעשיות ממשיכות לקנות דגנים למרות העלייה במחירים", מסביר לואק בונקמְפ (Loek Bonnecamp), כלכלן ב-OCDE ואחד ממחברי הדו"ח. בארצות הברית, הדרישה לתירס רק גוברת, והיא מעודדת את החקלאים המייצרים שמן צמחי לעבור לגידול צמח זה. אחת ההשלכות העקיפות היא ירידה בגידול סויה ובעקבות כך עליית מחירה. וכך מתאר את המצב ברונו פרמנטייה

( Bruno Parmentier), כלכלן ומנהל בית הספר הגבוה לחקלאות (ESA) בעיר Anger שבצרפת: "בקרוב תתרחש מלחמה כלכלית בין העשיר, המחזיק במאגר מזון, ובין העני הרעב ללחם".

ומי עתיד לסבול?

בטווח המיידי, "הקורבנות" יהיו המדינות הנחשבות ל"עניות" מבין המדינות העשירות. "עליית מחירה של התוצרת החקלאית משפיעה יותר על מוצרי המזון הבסיסיים מאשר על מוצרי המזון המעובדים. כך למשל, לפי הגיון זה, ההשלכות הן גדולות יותר על יוגורט טבעי מאשר על קרם שוקולד",  מציין הרבה גיומאר (Herv? Guyomard), מנהל המחקר של המכון הלאומי למחקר חקלאי של צרפת (INRA) "ואולם, הצרכנים העיקריים של מוצרי המזון הבסיסיים הם אלו המשתייכים לשכבות העניות ביותר".  

המדינות העניות ביותר, המשקיעות חלק ניכר מהכנסותיהן במזון, ישאו בתוצאות קשות ביותר. "בטווח הקצר, הרעב עלול אפילו להחריף. מצבה של מדינה כמו בורקינה פאסו, למשל, שאין לה מקורות נפט ואין לה תבואה, עלול להחמיר", מעריך ברונו פרמנטייה מ-ESA. המצוקה הצפויה מעציבה גם את דויד קינג, המזכ"ל של IFAP (האיגוד הבינלאומי של החקלאים היצרנים), המציין, למרות הכול, נקודות חיוביות בהתייקרות המחירים: "ההתייקרות היא הכרחית. כשהמחירים הם גבוהים, המדינות המפותחות אינן זקוקות יותר לסבסד את החקלאות שלהן. כך החקלאים מהמדינות המתפתחות, הסובלים מתחרות בלתי הוגנת, מוצאים עצמם במאבק "צודק" יותר". לעומתו, ברונו פרמנטייה אינו כה אופטימי באשר להערכה זו. לדבריו, "כושר הייצור של החקלאים העניים הוא נמוך מדי. הם יצטרכו להשקיע בתשתיות ולפתח אותן. כל זה דורש שינוי מוחלט של המודל החקלאי שלהם".

אז איך אפשר לייצר יותר?

האיחוד האירופי הציע לנצל את האדמות שאינן בשימוש המייצגות 10% מהאדמות המעובדות. "בצרפת יש לנו 10 מיליון דונם של אדמות מעובדות שאינן בשימוש, כך שאפילו עם תפוקות נמוכות- מכיוון שאין אלו האדמות הטובות ביותר- אפשר יהיה לייצר עוד 5 עד 6 מיליון טונות של חיטה", מעריך סבייה רוסלין (Xavier Rousselin ), האחראי על השווקים במשרד הלאומי הבין-מקצועי לגידולי החקלאות הגדולים בצרפת

(ONIGC). ואולם, ברמה העולמית, לתכנית החרום הזו אין משמעות. "מדי שנה, כדור הארץ מאבד יותר אדמות כשירות לעיבוד מאשר הוא מרוויח" מדגיש הכלכלן ברונו פרמנטייה. "בסין, תהליך העיור מביא לאובדן של 10 מיליון דונם בשנה. בשנת 2050 יהיו פחות שדות מעובדים משיש כיום".

המדענים תולים מעתה את תקוותם בקדמה הטכנולוגית. "האתגר הגדול הוא למצוא דלק ביולוגי מ"דור שני", יעיל הרבה יותר, ושאינו מתבסס יותר על דגנים אלא על מקורות צמחיים אחרים", מציין הרבה גיומאר מ-INRA. כך אפשר יהיה להקדיש שוב את האדמות לייעודן המקורי: אספקת מזון. אחרים מקווים שהפיתוחים הביולוגיים יגדילו את תפוקות החקלאות. "יש לנו עוד דרך ארוכה לעשות בתחום החקלאות האורגנית" מסייג ברונו פרמנטייה. "כדי למצוא צמחים הגדלים בסביבה עוינת, קרה או מלוחה מדי, נצטרך להיעזר בהנדסה הגנטית. החקלאות האורגנית וההנדסה הגנטית אמנם מנוגדות זו לזו, אך מצד שני, גם קרובות זו לזו".          

מקור המאמר: אתר Terra Economica

תורגם מצרפתית על ידי כתבי ד"ר יאנג

כתבות קשורות בשפה הצרפתית:

La planete sur la paille

Demain, 9 milliards de bouches a nourrir 

Produire, consommer, voyager…

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.