Write a comment

 

חוקרים שונים מתחומים שונים, מנסים לא מעט שנים לעמוד על ההבדלים בין נשים וגברים. חלק אומרים שאין הבדל, חלק אומרים שיש. ואלה אומרים שיש, לא בטוחים אם הוא פיסיולוגי או פסיכולוגי.

אז מה באמת גברים רוצים? המילון הגברי-נשי המלא.

כן, אנחנו חושבים על סקס כל הזמן, אבל זה לא אומר שאנחנו מתכוונים לעזוב אתכן

אם מתעלמים מהשאלה הכי משומשת שאתן שואלות ("אכלת?"), השאלה הכי משומשת היא: "מה אתה מסתכל עליה?". אז כן, אנחנו מודים. אנחנו מסתכלים. אפילו כל הזמן. ואם אתן חושבות שהגבר שלכן לא כזה, כנראה שיש לו בעיית ראייה. אולי גם לכן. זאת ברירת המחדל שלנו. אנחנו מנסים להילחם בזה, אבל זה ממש מצליח. כשאשה עוברת מולנו, אפילו כשאנחנו אתכן, אנחנו חייבים להסתכל. אנחנו יודעים שאתן לא אוהבות את זה (בלשון המעטה), אבל זה לא בהכרח שאנחנו מתכננים לעשות איתה משהו. זה כמו ראדאר. פשוט אי אפשר לכבות אותו.   

אחת הסיבות לערבי כדורגל/כדורסל, היא כדי לברוח מכן

לפעמים אנחנו רואים משחקים ביחד, לפעמים אנחנו השחקנים הראשיים על המגרש, ועם יד על הלב, אנחנו אפילו לא ממש טובים בזה. אבל הנקודה היא כזאת, ערבי כדורגל/ כדורסל הם לא באמת על כדורגל/ כדורסל. בטח שאנחנו מעדיפים שמכבי תנצח, אבל גם מעדיפים להיות בלי הבית, בלי הילדים (וכן, לפעמים גם בלעדיכן) לפחות לכמה שעות. ולמרות שזה ממש כיף, בדרך כלל כבר במחצית אנחנו מתחילים להתגעגע.

זה שהתחייבנו לכן, לא אומר שאנחנו מחוסנים מפני המילה מחויבות

זה קצת מורכב, אז נתחיל מהתחלה. אנחנו אוהבים אתכן עד מוות, לא יכולים לחשוב על החיים בלעדיכן. רוב הזמן אנחנו באמת מתרגשים מהעובדה שהצלחנו לנדור נדר לכל החיים, מול המשפחה, החברים והצלם ההוא שלקח מלא כסף. אבל בניגוד אליכן, לא ישבנו מגיל ארבע ותכננו איך תראה החליפה שלנו וחשבנו לעצמנו יאללה, איך אני מת כבר למצוא מישהי להזדקן איתה. רוב המחשבות שלנו הסתכמו באיך להשכיב כמה שיותר נשים עד גיל 30. ובדרך כלל לוקח לנו כמה שנים (או אפילו עשורים) להיפטר מהמחשבה הזאת.

כסף גורם לנו להרגיש חשובים

בארצות הברית, אצל למעלה מ 7.4 מיליון זוגות, האשה מרוויחה יותר כסף מהגבר. ללא ספק התפתחות מבורכת לנשים, שכולנו מכבדים, מעודדים ומעריכים. או לפחות זה מה שאנחנו אומרים לכן. כי עמוק בפנים, אנחנו רדודים, אגו מניאקים ותחרותיים. באמת אתן חושבות שזה לא מזיז לנו אם אתן מביאות הביתה יותר לחם וחמאה מאיתנו, ומורחות את זה בסכין שאתן קניתן?.

אנחנו אולי עושים קצת רעש, אבל אנחנו די אוהבים לתקן דברים בבית

עושה לנו טוב שאנחנו יכולים לתקן משהו בבית, שבלעדינו כנראה היה נשאר מקולקל או שבור לנצח נצחים. הסיבה שאנחנו לא אומרים את זה בקול רם, היא שמבחינת רוב הנשים, להוציא את הזבל ולתקן את מכונת הכביסה זה בדיוק אותו דבר. הדבר היחיד שמשותף לשניהם הוא שאת שניהם אנחנו צריכים להספיק עד אתמול. אז הנה, הסוד התגלה. אנחנו באמת רוצים לעזור. איך אפשר להגיד לא לקצת עבודה פיסית, סיזיפית, שאנחנו לא מקבלים עליה אפילו תודה?

אנחנו אוהבים שאתן מטפלות בנו, אבל מבועתים מהמחשבה שתהפכו לאמא שלכם.

וסליחה לזיגמונד פרויד. וגם לחותנת.

כל שנה אנחנו אוהבים אתכן יותר

אנחנו נראים כמו ילדים גדולים. אפילו יש לנו כמה חליפות ואנחנו מצליחים להזמין יין בלי לגמגם. אבל אנחנו עדיין מרגישים כמו אותו ילד בן ארבע, שנצמד לרגל של אמא. זה אולי לא אומר יותר מדי דברים טובים על ההתפתחות הרגשית שלנו, וקשה לנו להסביר את זה כי זה בטח לא ישמע טוב, אבל לוקח לנו זמן להעריך אתכן על דברים. שהם לא סקס זאת אומרת. אבל גם אנחנו משתבחים עם השנים. קצת חכמים יותר, וקצת מבינים יותר למה באמת התכוונו כשנשבענו את השבועה ההיא.

לא, אנחנו באמת לא מבינים על מה אתן מדברות

זוכרות איך לפעמים במהלך היום אתן חושבות על משהו מאוד עמוק ומורכב שנוגע למערכת היחסים שלנו, ואז אתן מגיעות הביתה ורוצות לדבר על זה, ובזמן שאתן מדברות (כן, רק אתן מדברות) אנחנו יושבים מולכן מנידים בראש ואומרים: כן, בטח שאני מבין, זה הגיוני, אני אשתדל יותר בפעם הבאה. אז אם להגיד את זה הכי פשוט שאפשר, אנחנו לא מבינים, זה רחוק מלהיות הגיוני בשבילנו, ולמרות שאנחנו באמת מתכוונים לזה שבפעם הבאה נשתדל יותר, היינו עושים את זה אם רק היינו יודעים למה אתן מתכוונות. וזה לא שלא אכפת לנו. אבל החלק במוח שלנו שמעבד מידע כבר תפוס. ספורט, נו.

תמיד נסתכל אחורה בערגה

לא משנה עד כמה אנחנו אוהבים לחיות אתכן בהווה, מתישהו היה לנו גם עבר. אכלו מה שרצינו, עבדנו כמו חמורים, הלכנו להופעות חיות, היה לנו חופש. החיים היו טובים, פשוטים, קלים ובלי אחריות. זה לא קשור אליכן. זה רק מסביר למה לפעמים אנחנו חוזרים הביתה עם דיסק של בוב מארלי, או עם ג'ינס קרוע.

אם היה לנו עוד סנטימטר, היינו נותנים לכן באמת את הכל

לא, אנחנו לא מתכוונים לעוד סנטימטר שם. אנחנו מתכוונים לעוד סנטימטר בחבל של החופש. וזה כנראה הסוד הכי שמור שלנו. אם תתנו לנו להיות מפגרים לפעמים, תעודדו את ערבי הכדורגל או מה שזה לא יהיה שלנו, תעודדו אותנו לעשות דברים לבד, הלב הזה שלנו, זה שלפעמים נדמה לכן שבכלל לא קיים, יהיה שלכן לנצח.      

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.