Write a comment

 

הפרעות נפשיות (כמו דיכאון וחרדה) שכיחות יותר מתמיד, אבל לדבר על זה, עדיין גורם לנו להתפתל בכסא. אז מה נכון? מה לא נכון? ומה עושים עם זה?

הנה חלק מהמיתוסים היותר שכיחים הנוגעים להפרעות נפשיות.

מצב נפשי הוא כמו מחלה רפואית

הרבה אנשים חושבים שהפרעה נפשית היא מחלה, רק שבמקום לגרום לנו לדלקת בגרון, היא עושה את זה במוח. אז האמת היא שגם אחרי הרבה מאוד שנים של מחקרים על המוח, אף לא אחד הצליח להצביע על גורם אחד להפרעות נפשיות. במילים אחרות, זה הרבה יותר מורכב ממה שאנחנו חושבים. הרוב נוטים לאמץ את המודל הביולוגי-פסיכולוגי-סוציאלי, שאומר, שבהתפתחות של הפרעות נפשיות קשורים לפחות שלושה גורמים עיקריים: הביולוגיה והגנטיקה, הפסיכולוגיה והאישיות שלנו, החברה והסביבה.

תרופות הן המוצא היחיד

התרופות הפסיכיאטריות קיימות מזה כמה עשורים, ובאופן כללי הן נחשבות לבטוחות ויעילות ברוב המקרים. תרופות הן בדרך כלל האופציה הראשונה, אבל בטח שלא האחרונה או היחידה. כדור אחד כל בוקר הוא פתרון, אבל אפילו כדור יכול לעזור רק עד נקודה מסוימת וזה בגלל שהפרעה נפשית היא לא מצב רפואי רגיל. תרופות פסיכיאטריות יכולות להיות לפעמים רק דרך לעזור למטופל להגיע לקו האפס, ומשם להמשיך בעזרת שיטות טיפול אחרות.

אם תרופות או פסיכותרפיה לא עוזרים, המצב חסר תקווה

קיימות למעלה מתריסר תרופות נוגדות דיכאון שונות בארסנל התרופות. והאמת, שלרופא אין מושג איזה מהן תעבוד בצורה הכי טובה. כאשר תופעות הלוואי בלתי נסבלות, או כאשר אין הקלה, אפשר לשחק עם המינונים, או להחליף תרופה, אבל הכל בבחינת ניסוי וטעייה. זה יכול לעלות בזמן, בכסף, בלא מעט מטפלים ובכמה סוגי תרופות. אבל אין דרך אחרת לעשות את זה. ואל תחשבו שהמטפלים נמצאים שם רק בגלל הכסף, ושלא באמת אכפת להם. כי למרות שזה אולי לא נראה ככה מהצד השני של הספה, פסיכולוגים נמצאים שם רק בשביל לעזור. פסיכולוגיה נחשבת לאחד המקצועות הפחות מתגמלים ולאחת ממערכות היחסים היותר מוזרות, שכוללות אינטימיות מלאה תחומה במסגרת של מערכת יחסים מקצועית לחלוטין.

אם זה לא משהו רציני, זה לא יכול לפגוע

יש אנשים שמאמינים שהפרעה נפשית זה רק אנשים משוגעים ששומעים קולות. אבל זה רחוק מלהיות נכון. הפרעות נפשיות כוללות טווח גדול של בעיות בחיים, מדיכאון בלי שום סיבה מיוחדת שיכול להימשך שבועות, ועד חוסר היכולת להתרכז במשימה אחת פשוטה במשך יותר מכמה דקות. הפרעה נפשית לא חייבת להוות איום ממשי על החיים, או להפוך את האדם למובטל או חסר בית בשביל שתהיה לה השפעה רצינית על החיים. אפילו דיכאון מתון שלא מטפלים בו, יכול להפוך למצב כרוני שמשפיע בצורה משמעותית על איכות החיים ועל מערכות היחסים הקרובות.

פסיכולוגיה ופסיכותרפיה הם לא מדע אמיתי. הם מחקרים מעורפלים וממצאים סותרים

המחקרים הפסיכולוגיים התחילו לפני הרבה מאוד שנים, ובפועל זה הרבה יותר מורכב מהדימוי הפשוט והפופולארי של פרויד והספה. להגיד שפסיכולוגיה ופסיכותרפיה אינם מדע אמיתי, זה כמו לנסות להשוות בין תפוח ותפוז, להבין שאין להם אותו טעם ולתהות איך זה יכול להיות ששניהם שייכים לקטגוריה של פירות. פסיכולוגיה היא מדע אמיתי, שמשתמש בשיטות מדעיות מקובלות שהוכיחו עצמן לאורך זמן, והגיעו לתוצאות ברות אימות וברות ביצוע.

הפרעה נפשית זה המצאה חברתית שרירותית שהמטרה שלה היא רק למכור תרופות

זה אחד המיתוסים הקשים להתמודדות, כי יש בו מן האמת. אין עשן בלי אש ומישהו בטוח עשה קופה מהסיפור הזה. אבל, הפרעה נפשית היא לא מיתוס ואנשים שסובלים זה לא מיתוס. איך שאנחנו מבינים את הסבל הזה והצורה בה אנחנו כחברה עוזרים לפרט, זה כבר משהו אחר. זה תחום אפור של פרשנויות ואפשרויות שנובע לא מעט מאיך שאנחנו מגדירים הפרעה נפשית. השיטה השכיחה ביותר במדע היא לזהות קבוצה דומה של סימפטומים, להדביק עליהם תווית, ואז לגלות איזה סוג של טיפול מטפל בהם הכי טוב. ונכון, לחלק מזה באמת יש ריח של פוליטיקה, אבל רק בשביל הפרוטוקול, במקרה של הפרעות נפשיות, ההגדרות היו שם עוד לפני הפרקטיקה, עוד לפני שהמקצוע שנקרא פסיכותרפיה היה קיים, והרבה לפני שהיו פה חברות מסחריות של תרופות.

ילדים לא סובלים מהפרעות נפשיות

במדריכים הרשמיים להפרעות נפשיות, מוקדשת קטגוריה שלמה של הפרעות מוכרות, מטופלות ומאובחנות שילדים סובלים מהן, כמו היפראקטיביות ואוטיזם. אבל בערך בעשור האחרון, חלק מהחוקרים ואנשי המקצוע מאמינים שלפחות את חלק מהבעיות של הגדולים, אפשר לראות גם אצל ילדים. המחלוקת נעה סביב התנהגויות שמצופה מילדים (כמו דמיון מפותח בגיל צעיר, או מצבי רוח בגיל ההתבגרות) והפרעות שדורשות טיפול ספציפי. כנראה שיצטרכו לערוך עוד כמה מחקרים, לפני שיגיעו להכרעה.

הפרעות נפשיות לא סובלות מסטיגמה חברתית

הלוואי וזה היה מיתוס. למרבה הצער, היום הזה עוד רחוק. בחברות רבות ברחבי העולם, הפרעות נפשיות סובלות מיחסי ציבור רעים מאוד. בחברות מסוימות, רק להודות שאולי יכול להיות שיש בעיה, יכול לגרום להוקעה מהמשפחה, מהחברים לעבודה, ומשאר החברה. למרות שעשינו דרך ארוכה מבחינת הבנה ומחקר, להגיד שאני סובל מדיכאון ומטופל בתרופות פסיכיאטריות, עדיין לא עובר בשלום כמו להגיד שאני סובל מסוכרת. נקווה שמתישהו זה ישתנה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.