Write a comment

 

בערך כבר שלושה עשורים אנחנו יודעים שמלח (נתרן) זה לא בדיוק הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים להוסיף לאוכל שלנו, וזה לא שזה ממש מצליח לעצור אותנו. הגבר הישראלי הממוצע צורך מלח בכמות כפולה מהמומלץ, נשים נמצאות קצת מאחורה (אבל לא יותר מדי) עם כמות גבוהה פי 1.5 מהצריכה המומלצת. בחלק ממדינות אירופה הפחיתו את צריכת הנתרן מזמן, בארצות הברית רואים בזה בעיה לאומית, ודוחקים בארגוני הבריאות לעשות מעשה. לא, הם לא מגזימים. לפי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA) שינויים בהרגלי צריכת הנתרן יכולים לחסוך 150,000 קורבנות מדי שנה.

זה לא שאנחנו לא צריכים בכלל נתרן. נתרן הוא בעיקר המפתח לויסות נוזלים בגוף, והוא מעורב בעוד תהליכים רבים נוספים. אבל אם הולכים לפי מה שהטבע התכוון, פחות מגרם אחד ביום אמור להספיק. כל מה שהוא מעבר לכך, מגדיל את הסיכון שלנו ללקות בשבץ, מחלות לב וכליות, ויתר לחץ דם.

זה לא ממש יעזור אם נרחיק את המלחייה הביתית מהישג יד. לפי מחקרים, רוב צריכת הנתרן (77%) מקורה במזונות מעובדים, רק 6% מגיעים מהמלחה בזמן הארוחה. מזונות מעובדים מכילים הרבה יותר נתרן ממה שאנחנו יכולים לדמיין. במקרים מסוימים, מנת הגשה במסעדה יכולה להכיל צריכת נתרן השווה בערכה לצריכה של יום, אפילו יומיים. מזונות מעובדים מכילים הרבה נתרן לא רק בגלל הטעם, אלא גם בשביל השימור וחיזוק הטעמים. גם מאפים (עוגות) מכילים הרבה נתרן שמקורו בסודה לשתיה.

הצריכה המומלצת היא 2,300 מ"ג נתרן ליום, או בהערכה גסה, כפית מלח אחת. בפועל, הצריכה היומית היא כמעט כפולה מהצריכה המומלצת, ונמצאת באזור ה- 4,000 מ"ג. אבל 2,300 מ"ג של נתרן, הוא הגבול הגבוה. עד גיל 50 הצריכה המומלצת היא 1,500 מ"ג, ומשם זה רק הולך ויורד. כאשר אנשים שעברו את גיל 50, או אנשים הסובלים מיתר לחץ דם או מחלות אחרות, צריכים לשים לב אפילו יותר.

מאז שנות ה-70, הנתרן נמצא על סדר יום הבריאותי. בפינלנד הצליחו להפחית מאז את הצריכה בשיעור של 40%. באנגליה, 70 סוגי מזונות שונים מתגאים בתכולת נתרן נמוכה. אצלנו, מינה משרד הבריאות את 'ועדת המלח' שהנטייה שלה היא לאמץ את העקרונות האירופאים.

אז מה עושים? נמנעים ממזונות עתירי נתרן. כדי לדעת אם סוג מזון מסוים מכיל נתרן, מסתכלים על האותיות הקטנות בתווית. חשוב לשים לב, לפעמים נתרן מופיע בשמות בדויים כמו מנוסודיום גלוטמאט, סודיום ניטראט ועוד. גם כשכתוב שהמוצר אינו מכיל נתרן, הכוונה היא כי המוצר מכיל עד 5 מ"ג נתרן ל-100 גרם מוצר. אם כתוב כי המוצר דל נתרן, בפועל הוא מכיל עד 100 מ"ג נתרן לכל 100 גרם מהמוצר.

כדי להיות אפילו יותר בטוחים, מבשלים לבד בבית. "כשאוכלים בבית, בניגוד למסעדות, אפשר לשלוט על הכמות" מסבירה ד"ר פטרישיה דוידסון (Patricia Davidson)  קרדיולוגית מהמרכז הרפואי בוושינגטון (Washington Hospital Center). מזונות טריים (פירות, ירקות, בשר) מכילים פחות נתרן בצורה משמעותית. את אבקת המרק מחליפים בעשבי תיבול (שום, פטרוזיליה, שמיר, בזיליקום ועוד). כמו כן, אפשר להשתמש בתחליפי מלח, או במלח קל. "אנשים חושבים שללא מלח, האוכל יהיה פחות טעים. זה לא בהכרח נכון. אפשר להפחית בצריכת המלח מבלי לפגוע בטעם" מסביר רוברט ארל (Robert Earl) מנהל בכיר באיגוד יצור המזון האמריקני.

לגוף לוקח מספר שבועות להסתגל לתזונה ללא מלח. למרות זאת, שינוי תכולת הנתרן במזונות המעובדים תהיה משימה קצת יותר קשה. תאגידי המזון הגדולים לא יזדרזו להחליף קו שלם של מוצרים נמכרים, אלא אם יתחולל שינוי כולל בתפיסה הציבורית. לפי מה שהמומחים אומרים, זו בהחלט מטרת שאפשר להשיג אותה בתוך עשור.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.