Write a comment

 

הזמיר שר, הסוסים מנפחים את הנחיריים, התיקנים רוקדים, היתושות מנפנפות בכנפיים שלהן לאט יותר, הצפרדעים מקרקרות, לטווס יש את הזנב שלו, וקופים מורחים שתן על כפות הרגליים כדי למשוך בנות זוג. אז אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות קוף אחרי בן אדם, אבל איך בכל זאת אנחנו, בני האדם, מחזרים בלי מילים?

מוצא המינים

המקבילה האנושית לבדוק אם יש או אין מצב, היא חוש הריח. דארווין תהה לא מעט בנושא הזה, והגיע להבנה שהבחירה הטבעית עיצבה את בעלי חיים לייצר רק שני סוגי ריחות. אחד למצבים של הגנה לדוגמא כמו הבואש, ואחד לסימון טריטוריה ומשיכת בני זוג.

גם כמה מבני המחזור של דארווין התעסקו בזה. למשל, האנתרופולוג הצרפתי פול ברוקה טען כי קופים ובני אדם נבדלים מחיות הולכות על ארבע, לא רק בגלל שהם הולכים על שתיים, אלא גם בגלל שחוש הראייה הוא החוש החזק שלהם. רק בני האדם הפרימיטיביים שחיים בשבטים, הוא כתב, עדיין יכולים לעשות את ההקשר בין ריח ובין ארוטיקה.

 

יעקובסון לא בבית

אצל מינים אחרים, הפענוח של פרומונים (אותם הורמונים שבאמצעותם אנחנו מאותתים) הוא עסק שנמצא בבעלותם הבלעדית של הנחיריים, או ליתר דיוק איבר יעקובסון (vomeronasal organ).

רוב הזמן, האמת המדעית טענה שלבני אדם חסרה החומרה הזאת שתאפשר להם לתקשר באמצעות ריח, שבני האדם לא עובדים לפי חוש הריח וגם אם יש לנו את אותו יעקובסון, הרי שהמוח שלנו לא יודע לפענח את הסימנים, וכל יעקובסון שאולי חושבים שמצאו הוא שריד של שריד של שריד. בשנת 1930, החוקרים הצהירו רשמית, שלבני אדם חסר החלק במוח שמפענח את האותות שמגיעים מהאיבר הזה וסגרו את הגולל על הפרק של ריחות ומשיכה מינית.

אבל תגליות אחרונות מציעות שההספדים על ההתנוונות של כל האיברים שקשורים לריח אצל בני האדם היו מוקדמות ומוגזמות. בני אדם כן מעורבים בהתקשרות חברתית שהמניע שלה הוא ריח. אולי האיבר הזה קטן, אולי קל יותר למצוא את נקודת הג'י, אבל לא סתם האסקימוסים משפשפים אף באף, באותו זמן הם גם מריחים. גם הנשיקה שמקובלת יותר בעולם המערבי היא לא מקרית. הריכוזים הנגישים ביותר של בלוטות הריח בגוף נמצאים בפנים.

מסתבר שאותה פקעת של חוש הריח שהחבר'ה מחורף 1930 לא הצליחו למצוא, בכלל לא נעדרת מהמוח של בני האדם, היא פשוט מוחבאת עמוק בפנים וקצת קשה למצוא אותה. בערך באמצע שנות השמונים, מדענים הודו שגילו גם גילו את אותו יעקובסון. חוקרים באוניבסיטת יוטה (Utah) מצאו זוג חרצנים, אחד בכל נחיר, צמוד למחיצה בעומק של אינץ'. אותם איברים מתחברים לקולטנים שבוערים כמו משוגעים מול חומרים מסוימים. הממצאים האלה, פתחו מחדש את הסיפור של הפרומונים האנושיים.

שפת הריח

כנראה שאנחנו מצוידים לא רע עם חומרה שמפענחת ריח. הזיעה, הבל פה, שתן, רוק, חלב אם, הפרשות מיניות, כולם מכילים כימיקלים שמדברים בשפת הריח. יותר מזה, לבני אדם עור דחוס יותר ריכוז של בלוטות ריח יותר מכל יונק אחר. חלק מהבלבול אפשר לייחס לעובדה שלא כל הריחות נצרבים במודעות שלנו. כאשר חוקרים הציגו את אותם ריחות  לאיבר יעקובסון של בני האדם, הנבדקים לא דיווחו שהריחו משהו מיוחד, הם רק דיווחו על מצב רוח חמים ונעים.

אז איך זה עובד? לבני אדם שלושה סוגים עיקריים של בלוטות בעור: בלוטות שומן, בלוטות זיעה, ובלוטות אפוקריניות. את בלוטות השומן אפשר למצוא בעיקר בפנים, אבל הן נמצאות בכל הפתחים בגוף. המיקום שלהן שימושי במיוחד כיון שההפרשה שלהם דואגת לחסל זיהומים פוטנציאליים והשומן שהן מפרישות שומר על העור, אבל לא הרבה יודעים על איך הן קשורות לריח של הגוף. בלוטות הזיעה מפרישות מים ומלח ואצל אנשים בריאים אין להן ריח, מה שמשאיר אותנו פחות או יותר עם הבלוטות האפוקריניות.

תחילתה של ידידות נפלאה

בבלוטות האפוקריניות נמצאת, כנראה, ההבטחה שמשפיעה על אינטראקציה בין אישית. אין להן תפקיד של ויסות טמפרטורה כמו אצל חיות אחרות. הן נמצאות בעיקר בידיים, לחיים, בראש, בחזה ובכל אזור שיש בו שיער, והתפקיד היחיד שלהן מתחיל אחרי הבגרות, כשאנחנו מחפשים בן זוג.

אצל הגברים הן גדולות יותר מאשר אצל נשים, והן פעילות במיוחד כשאנחנו מתוחים או מתרגשים. הן גם משחררות סטרואידים של ריח, שביונקים אחרים זה כבר ידוע שהם קשורים להתנהגות מינית. אחד מהם הוא אנדרוסטרון (Androsterone). גם אותו גברים מפרישים יותר מנשים, ורובם מצליחים לזהות אותו בערך באותו זמן שהם מתחילים לייצר אותו בעצמם בגיל הבגרות המינית.

הבעיה היחידה היא, שהריח שלו כשלעצמו לא נעים. פרומון עם ריח רע ומשיכה מינית? לא ממש מה שהחוקרים חשבו שהם ימצאו.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.