Write a comment

 

הרבה אנשים יכולים להיכנס למעלית ולהרהר באפשרות שהם יגיעו לפיר שלה, ולא לקומה שאליה התכוונו. אבל אדם שסובל מקלסטרופוביה, יעדיף לעלות במדרגות, גם אם הוא צריך להגיע לקומה ה-20. פוביה מוגדרת כפחד ממצבים או חפצים שבאופן רגיל לא מפחידים אנשים אחרים. חמישית מהאנשים סובלים מפוביות, ובערך אחד מתוך עשרה סובל מפוביה משמעותית.

זה לא דבר יוצא דופן שלאנשים יש פוביות יוצאות דופן. רשימת הפוביות שמטרידות את האדם המודרני כוללת לפחות 1,500 פוביות, מוזרות יותר או פחות. ואם תשאלו את הפסיכולוגים, הם מוכנים להישבע שיש פוביה כמעט לכל דבר. לדוגמא, פחד מנשק גרעיני (nucleomituphobia), פחד מרופא שיניים (odontophobia), פחד מצרפתים (francophobia), פחד מהחותנת (pentheraphobia), פחד מיום שישי ה-13 (paraskavedekatriaphobia), פחד מליצנים (Coulrophobia), פחד מלוטרות (Lutraphobia), פחד מהמספר שמונה (Octophobia), פחד ממילים ארוכות (Hippopotomonstrosesquippedaliophobia), וכמובן, פחד מפחד (phobophobia).

פוביה יכולה להתפתח בכמה דרכים. יש פוביות שהטריגר שלהן הוא חוויה שלילית, כמו תאונה, שגורמים לפחד מכל מה שקשור בכלי רכב. יש פוביות נלמדות, לדוגמא, אם אנחנו רואים בבית שההורים מפחדים מעכבישים. ויש גם פוביות רציונאליות עם טריגר ביולוגי, כמו למשל הפחד מחושך או מגבהים, שזה חיוני ואפילו הישרדותי עבורנו לפחד מדברים כאלה. מצד שני, יש גם פוביות שפשוט קשה להסביר.

כל עוד הפוביה לא משבשת את מהלך החיים, לא אמורה להיות בעיה. הבעיה עם פוביות, שהן משבשות ועוד איך. התקף קלאסי נמשך בערך עשר דקות, אבל הוא עשוי להימשך גם כמה שעות. במהלכו יופיעו לפחות חלק מהסימפטומים, כמו הזעה, רעד, דפיקות לב, צפצופים באוזניים, סחרחורות, תחושת מחנק, ירידה או עלייה בלחץ הדם וכל מה שנמצא באחריות המערכת הסימפתטית. גם כשההתקף עבר, אנשים שסובלים מפוביה חיים בפחד מהפעם הבאה.

פובים מתנהגים כמו בריונים. הם חושבים שאם הם ייכנעו פעם אחת, זה רק ילך ויהיה יותר גרוע. הם מתנהלים בתוך מעגל פחד. הפחד, שיוצא משליטה, נתפס כסכנה מוחשית ומשפיע על ההתנהגות. התפיסה של הפחד כאיום מובילה לפאניקה, וכל עוד זה תלוי בם, הם ישתדלו להימנע מהאובייקט או הסיטואציה.

הימנעות (שיטת הטיפול החביבה על הפובים) אולי נראית כמו הרעיון הכי טוב, אבל מבחינה פסיכולוגית, היא מנציחה את האמונה שהסכנה אמיתית וקיימת, כשלמעשה, רוב הפוביות ניתנות לטיפול.

שיטת טיפול מוצלחת היא טיפול התנהגותי קוגניטיבי, שעובד על פיתוח דרכים חדשות לחשוב על ולהגיב אל הבעיה. הטיפול כולל למידה של מידע מדויק ואובייקטיבי על אובייקט הפחד או הסיטואציה, ושינוי דפוסי החשיבה, או במילים אחרות איך לא לחשוב על הגרוע מכל. הטריגר לפחד מוצג בצעדים קטנים וריאליים, מה שנקרא בשפה המקצועית חשיפה הדרגתית. ממוצע הטיפולים עומד על ששה עד עשרה, אבל מטופלים רבים מראים שיפור גם אחרי פגישה אחת בלבד.

בנוסף לטיפול הפסיכולוגי, ועד להשגה של הקלה משמעותית, נעזרים בטיפול בתרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים (ואליום, ואבן, קסאנקס). התרופות מהמשפחה הזו משפיעות מעכשיו לעכשיו. הן נחשבות למרגיעות, ובמקרים מסוימים אפילו למרדימות. תופעות הלוואי שלהן כוללות בלבול, לחץ דם גבוה, דיכאון, אובדן תיאבון, פגיעה אפשרית בכבד ועוד. מעבר לזה, המטופלים מפתחים עמידות בפני התרופה, ואפילו תלות פיסית ונפשית.

מהתחום של רפואה משלימה, שיטות הטיפול המתאימות לפוביה הן טכניקות הירגעות ודמיון מודרך, שאפילו חלק מהטיפול הפסיכולוגי מבוסס עליהן. על טכניקות רגיעה (שכוללות נשימה ומדיטציה) אפשר להגיד שהן הבסיס להצלחה של כל טיפול. דמיון מודרך, זה כמו להתכונן למבחן גדול עם חומר פתוח. אנחנו מכירים את החומר בעל פה, אנחנו פחות או יותר יודעים גם מה השאלות שהולכים לשאול אותנו. בדמיון המודרך אנחנו פשוט לומדים איך לנסח מראש את התשובה.

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.