Write a comment

 

רבי משה בן מימון (הרמב"ם) נולד בשנת 1135, בקורדובה, ספרד, הלב האינטלקטואלי והכלכלי של אנדלוסיה. במאה ה- 12 קורדובה היתה שונה בצורה דרמטית משאר אירופה. הדת היתה יותר השראה מאשר סיבה לחוסר סבלנות, והובילה להתפתחות של סוג של רנסאנס שלא נראה באף מקום אחר באירופה, באף מאה. בסביבה הזאת, הרמב"ם חונך וגדל והפך לחכם גדול. לא רק בתורה, גם ברפואה.

מסע נדודים

בגלל רדיפה דתית, המשפחה נמלטה מספרד לפס (מרוקו) ומשם לקהיר (מצרים) והצרות הגיעו בזוגות. קצת אחרי שהגיעו לקהיר, נפטר אביו, הדיין של בית המשפט היהודי. קצת אחרי שנפטר האב, אחיו של הרמב"ם, דויד, סוחר באבני חן, טבע באוקיינוס ההודי והותיר אחריו אלמנה ובת צעירה. משה, האח הצעיר, החליט לקחת את המשפחה תחת חסותו והתחיל במקביל ללימוד, לעסוק גם ברפואה. הסיבה מאחורי הצעד הזה היתה פרקטית טהורה. עם כל הכבוד, עם תורה לא הולכים למכולת, עם רפואה כן. באותם ימים, שמו כבר יצא למרחקים. בשנת 1170 הוא מונה לרופא החצר של הסולטאן צלאח-א-אדין והפך לראש הקהילה היהודית והוא בן 36 בלבד.

החיים לא היו סוגים בשושנים עבור הרמב"ם, אבל זה לא הרפה את ידיו לרגע. אם זה היה תלוי בו, הוא היה מעדיף להישאר רבי ופילוסוף. אבל למזלנו, הנסיבות לא השאירו לו הרבה ברירה. בבוקר הוא טיפל באנשים ולימד תורה ותלמוד. בלילה לפני השינה הוא קרא את כתביהם של היפוקרטס, אריסטו וגלן.

חוץ מלקרוא, לפרש ולתרגם כתבים קלאסיים רבים, לרמב"ם היו אבחנות רבות משל עצמו. את היצירה הראשונה שלו ("מילות ההיגיון") כתב כבר בגיל 18. אבל ללא ספק, החשוב מבין כתביו, הוא ספר הפסיקה שנקרא "משנה תורה" (או הי"ד החזקה). הוא גם הספר היחיד שנכתב בעברית ולא בערבית ופנה לקהל הרחב ולא רק לאנשי מקצוע או דת.

משה, רופא, קהיר
הרפואה במאה ה-12 היתה פחות או יותר במצב של קיפאון. הקול המשמעותי היה הקול של הרשויות, שהכתיב את האמונה, הפילוסופיה, ההבנה של הטבע והרפואה וכמעט כל דבר אחר. בתוך תוכו, הרמב"ם הבין שהמדע לא הגיע עדיין להבנה מלאה של הטבע. הוא לא פחד להיות חדשני, נועז, לא מקובל. הוא לא פחד להרגיז, הוא לא פחד מביקורת. לא מעט בזכות התכונות האלה, הוא הצליח להפיח רוח חדשה בשיממון של אותם ימים.

800 שנים בקירוב עברו מאז פעל הרמב"ם, אבל נדמה כאילו הדברים שלו נכתבו ממש עכשיו. הרמב"ם למשל ידע שלחם מלא הוא הדבר האמיתי והלחם הלבן הוא לא אחד גדול. הוא ידע לדבר על ההבדלים בין שומן רווי ולא רווי, על סגולות היין, על חשיבותה של פעילות גופנית, מבלי שהיו לרשותו כלי המחקר המתקדמים של ימנו.

תזונה ואורח חיים בריא הם החלק הראשון ברפואה מבחינתו, או כמו שהוא הגדיר את זה, רפואה מונעת או דרכים לשמירה על הבריאות. החלק השני מדבר על החולי ואיך להחזיר את החולה למצב בריא. החלק השלישי והאחרון מדבר על החיוניות, הדרך לשמור על הגוף ולחזק אותו.

למרות שחשיבה מסוג כזה לא היתה מקובלת באותם ימים, הרמב"ם היה ער לחשיבות של מחלות פסיכוסומאטיות והזהיר מפני החיפזון לטפל במקרים כאלה בטיפול תרופתי. תפקידו של הרופא, הוא כתב, לשמור על התנועה של הנשמה, ללמוד אותה, לנסות לאזן אותה בבריאות ובחולי. מבחינתו זה היה העיקרון הראשון בטיפול בכל מטופל, על אחת כמה וכמה במחלות הנפש. רופא טוב הוא רופא שמצוי בנבכי נשמתו של המטופל ורגיש לצרכים הרוחניים שלו.   

הוא האמין שכל עוד לא נולדנו עם פגם מולד כלשהו, וכל עוד לא הומט אסון על העולם, וכל עוד נשמור על בריאות הנפש, לא נצטרך לעולם להתקשר למוקד לקביעת תורים.

במקרה שכן נדרשת התערבות כירורגית, הוא הציע שהפעולה תסתיים בזמן הקצר ביותר, מבלי לגרום לכאב, ורק בתנאי שיש ביטחון מלא בתוצאה וביטחון שהמחלה לא תחזור על עצמה. לשיטתו, רק אם יתקיימו התנאים האלה, הטיפול יהיה ראוי לשבח.

הרמב"ם נפטר בקהיר בשנת 1204 והוא בן 69. במותו, המוניטין שלו כפילוסוף, רבי ורופא היה מוערך מאי פעם. הוא תמיד רצה להגיע לישראל, והצליח לעשות את זה רק פעם אחת בחייו ובפעם השניה במותו. האגדה מספרת כי הרמב"ם ביקש שבמותו יניחו את גופתו על גמל, שילך לאן שילך, ובמקום בו ייעצר, שם יקברו אותו. הגמל נעצר ליד הקבר של רבי יוחנן בן זכאי, בטבריה. על המצבה כתבו 'ממשה עד משה לא קם כמשה'.

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.