Write a comment

 

מתוך כל הדברים שאנחנו עושים לטובת הסביבה, אנחנו לא ממש מצליחים להיגמל מהמנהג השקוף, המרשרש והמזהם הזה שנקרא שקית פלסטיק. הממוצע בישראל עומד על 7 מיליון שקיות ביום, ושני מיליארד שקיות בשנה. מה אכפת לנו? זה בחינם. אבל, כמו שאומרים, מה שבחינם, בסוף עולה לנו ביוקר.

 

את הניילון המציאו בסביבות שנות השלושים בארצות הברית ומאז אנחנו לא רגילים לחיים שלנו בלעדיהן. את השקיות מייצרים ממה שנשאר אחרי שמזקקים פחם, או מתוצרי לוואי של תעשיית הנפט. ולמה דווקא ניילון? כי הוא יותר זול ועמיד מחומרים אחרים. ובדיוק פה מתחילה הבעיה.

הכוונה בעמיד היא ללא מתכלה, כזה שאי אפשר למחזר אותו. השקיות מהוות סכנה ברורה ומיידית, בים, באוויר וביבשה. הן עפות ברוח, מחדירות חומרים רעילים לאדמה ולמקוות המים, ופוגעות בשרשרת המזון. לפי ההערכה, 100,000 בעלי חיים ימיים ועשרות כלבים וחיות מחמד מתים מדי שנה כתוצאה מבליעת שקיות. אבל, לא רק בעלי החיים הם שנפגעים. שקית אחת במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, עלולה למשל לכסות על פתח ביוב או ניקוז, לסתום אותו ולגרום להצפה.

אז אם נעשה משאל רחוב, רוב האנשים יגידו שאין אופציות אחרות. אבל זה כל כך לא נכון, יש עשרות אופציות אחרות. המגמה היום בעולם היא למתג את שקיות הניילון למצרך לא סקסי בערך כמו פרווה. היום אפשר למצוא שקיות רב פעמיות שעשויות כמעט מכל חומר שאפשר להעלות על הדעת. יוטה, המפ, במבוק, ניר ממוחזר, עלי בננה, רק תגידו. השקיות הרב פעמיות הפכו לעניין של ממש בעולם, יש אפילו שקית אחת שעצבה לורן בוש (כן, האחיינית של).

אבל, לא כל השקיות הרב פעמיות טובות באותה מידה. אם כבר אתם רוכשים לעצמכם אחת, כדאי שהיא תהיה כזאת שתחזיק מעמד הרבה זמן, כזאת שלא רק שהיא יוצרה מחומרים טבעיים, אלא שגם תהליך היצור שלה אינו מזהם, ולא פגע באף אחד בדרך. הכי טובות הן אלה ללא לוגו, ללא חומרי הלבנה, ללא דיו, וכאלה שמשווקות תחת עקרונות של מסחר הוגן. דבר נוסף שכדאי לתת עליו את הדעת הוא המחיר. אם המחיר נשמע טוב מדי בשביל להיות אמיתי, כנראה שזה באמת ככה.

שאלה חשובה נוספת היא האם המעבר לחלופות לשקית הפלסטיק הישנה והטובה, באמת מצמצמם את השימוש שלנו בשקיות פלסטיק, או שאנחנו משתמשים בהן בנוסף, ולא במקום. זה לא תמיד הולך ביחד, אבל יש מקומות בעולם שהצליחו להפוך את המושג שקית פלסטיק כמעט למילה גסה. באירלנד למשל מזה חמש שנים אוכפים מס של 15 סנט על כל שקית פלסטיק. בדרום אפריקה מייצרים משנת 2002 שקיות יותר עמידות ויקרות שגורמות לך לחשוב פעמיים לפני שאתה משליך אותן לפח. גם באירלנד וגם בדרום אפריקה הצליחו לצמצם את השימוש בשקיות ניילון ב 90% (!) ולהשתמש בכסף הזה לטובת פרויקטים סביבתיים.

המודל האירלנדי רק יכול לגרום לנו להיות ירוקים מקנאה. אבל, כמוהם, גם אנחנו יכולים להיות ירוקים מסביבה. הפתרון כנראה משולב בחינוך, מיחזור, אולי אפילו חקיקה. זה לא יהיה קל. יצרני השקיות לא יארזו את עצמם בקלות, וגם אנחנו, קשה להודות, רגילים לנוחות של השקיות. אז יש רשתות ששואלות, ויש רשתות שמציעות שקיות ניר, ובצד הצרכנים שקנו שקית רב פעמית (ולא שוכחים להשתמש בה) יש אפילו כאלה שלמדו לבד להגיד לא. בין אם אלה השקיות הפשוטות ובין אם המהודרות יותר, אנחנו משתמשים בשקית בממוצע 12 דקות, וכמה שקשה להאמין, רק באחוז קטן מהן (7%) אנחנו משתמשים פעם שניה, בעוד שאורך החיים הממוצע של שקית הוא 500 שנה. אז לא חראם?

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.