Write a comment

 

למרות שבדרך כלל אומרים שמה שנכנס צריך גם לצאת, לא תמיד זה עובד ככה בגוף. בחלק מהחומרים שאנחנו מזינים את הגוף שלנו הוא משתמש, את השאר הוא זורק. דרך אחת לעשות את זה היא באמצעות השתן, וכל זה קורה בחסות תהליך חילוף החומרים. זה מתחיל במחזור הדם, וממשיך בכליות. מהכליות, דרך שני צינורות, שנקראים שופכנים, זה מגיע לשלפוחית השתן. משלפוחית השתן, דרך צינור השופכה, מגיעים לתחנה האחרונה- השתן. בדרך כלל, מערכת דרכי השתן היא מערכת סטרילית עם אבטחה קפדנית, ומה שיוצא ממנה לא נכנס. אבל כמו שאומרים, בכל גדר יש פרצה.

אחד נגד מאה
החיידקים המזהמים באים בדרך כלל משתי משפחות. משפחת קולי (שזה קיצור של קוליפורמים) ומשפחת קלבסיאלה. שתיהן תושבות קבע במערכת העיכול, שתיהן מכירות את הדרך הקצרה לשלפוחית השתן ושתיהן יודעות איך לעשות דלקת. כשהחיידקים האלה מגיעים לדרכי השתן, הם עושים את זה בגדול. זיהום מוגדר כמאה אלף מושבות חיידקים, פלא שרירית שלפוחית השתן מגיבה בדלקת?.

מה שאנחנו נרגיש זה צריבה, חום, כאבים, שתן עם ריח חריף, צבע עכור, תכיפות במתן שתן ולעיתים אף דם בשתן. דלקת בדרכי השתן שלא מטופלת עלולה לפגוע בעתיד בפעולת הכליות ואפילו להגיע למצב של אי ספיקת כליות. אצל גברים, בשל השכנות לאיברי המין, היא יכולה לגרום לזיהום באשכים ולפגיעה בפוריות. אצל נשים, בגלל המבנה האנטומי (השלפוחית ממוקמת נמוך יותר באגן, והשופכה קצרה יותר) היא שכיחה כמעט פי 5 יותר ועושה הרבה יותר צרות. לנשים בהיריון לדוגמא, היא יכולה לגרום ללידה מוקדמת, הפלה, רעלת היריון ואף מוות עוברי. זיהום כזה יכול לקרות בגלל חוסר היגיינה, בגלל שימוש בקטטר, בגלל הקרבה של מערכות השתן והצואה שמאפשרת מעבר קל לחיידקים, וגם בעקבות מגע מיני.

אבל, לא כל צריבה היא דלקת ובשביל זה יש בדיקות. הבדיקות הראשונות שמבצעים הן בדיקת שתן פשוטה (יש גם בדיקה ביתית בשם dipstick). אם בבדיקה מתגלים תאי דם לבנים רבים, זה אומר שיש לנו זיהום. הטיפול יתבצע באמצעות אנטיביוטיקה ובדרך כלל גם במשכך כאבים כלשהו. אם גם לאחר הטיפול הדלקת חוזרת על עצמה בשכיחות גבוהה, מבצעים בדיקת IVP ((IVU שמראה את המבנה והתפקוד של דרכי השתן. למקרה שהדלקת עדיין מגלה סימני עקשנות, בדיקת ציסטוסקופיה היא המוצא האחרון. בבדיקה זו מוחדר דרך השופכה מכשיר שסוקר את דרכי השתן. כך מוודאים אם אכן מדובר בדלקת או בבעיה אחרת שהדלקת היא רק הסימן שלה (אבנים בדרכי השתן, פגם מבני מולד ועוד).

חמוץ לו חמוץ לו
לטיפול האנטיביוטי חסרונות רבים: יש לו תופעות לוואי רבות, הגוף מפתח עמידות לאנטיביוטיקה, הוא פוגע גם באוכלוסיית החיידקים הטובים, וכל האזור הופך קרקע נוחה להתפתחות פטריות וזיהומים נוספים. מה גם שלא תמיד מדובר בזיהום חיידקי והטיפול באנטיביוטיקה ניתן לחינם. ככה שאם יש ברירה, עדיף להסתדר בלי.

אם אין ברירה, יש כמה דברים שאפשר לעשות במקביל. כל מה שקשור באוכמניות או בחמוציות למשל, נחשב טוב לטיפול במערכת השתן. מיץ חמוציות, או חמוציות בטבליות, נחשבים מֵשתנים ובנוסף מעלים את רמת החומציות בשתן לכזו שהחיידקים לא יכולים לחיות בה. האוכמניות מטפלות באופן יותר ספציפי בחיידקי הקולי ואפשר למצוא אותן גם במיץ וגם בתמצית. בכל מקרה כדאי לשתות הרבה כדי לעודד את יציאת הזיהום דרך השתן. חשוב מאוד להעדיף שתייה ללא סוכר, כי סוכר זה טוב לחיידקים. 

ישנם צמחי מרפא שיכולים לעזור, כמו סרפד שנחשב למשתן ומזרז הוצאת פסולת מהגוף, או אכיניציאה שיש לה פעילות אנטיבקטריאלית. מבחינת תוספי מזון, ויטמין A, ויטמין C ואסידופולוס חשובים לשיקום וחיזוק המערכת החיסונית, ויטמין A חשוב גם להתחדשות רקמות ריריות, כמו שלפוחית השתן. בנוסף אפשר להשתמש בשימוש חיצוני בשמן עץ התה, שנחשב לאנטיביוטיקה טבעית. אומרים שזה קצת שורף, אבל זה כלום לעומת הצריבה שמרגישים כשיש דלקת.  

 

 

מאמרים נוספים שעשויים לעניין אותך
תגובות פייסבוק
comments

Say something here...
Cancel
You are a guest ( Sign Up ? )
or post as a guest
Loading comment... The comment will be refreshed after 00:00.

Be the first to comment.